יום ראשון, 23 במרץ 2014

שלום

היי, שלום, נעים להכיר (אבל בעצם הכרנו כבר מזמן), אני יעל!
אני סטודנטית לתואר שני בספרות השוואתית, ויש האומרים כי אני אדם חושב, קורא ומתעניין (חה, חה!). בספר המחזור נרשם עליי: "אוהבת לשמוע רוק, את קולה שומעים מרחוק", ונדמה לי שזו הגדרה קולעת מאין כמוה. עד כה פרסמתי בבלוג 161 פוסטים, והעברתי 15 תכניות רדיו. נו, ומה עוד? אבל עליכם להמתין בסבלנות ביחד איתי...
כעת מוסרים לי באוזנייה שהדבר החשוב ביותר הוא לא ההגשמה העצמית (טפו! אני יורקת על ההגשמה העצמית), אלא העיסוק. ואני, איך לומר, ילדה עסוקה. ולא שהיומיום שלי מתפקע מרוב פעילות. להפך, ימיי דלילים עד כדי כך שגם אם תקבצו אותם יחד לא יהיה בידיכם אלא צרור קטן ומסמורטט. ובכל זאת... עסוקה. כל יום שלי עומד על טהרתה של פעילות אחת ויחידה. היום למשל הייתי באוניברסיטה, וזהו עיסוק ראוי וממלא (אף שאם פורטים אותו, מגלים כי הוא נמתח בין שורה ארוכה של פיהוקים).
האם יצא לנו לשבת ולשוחח פעם? אני בטוחה שכן. כעת אני נזכרת, ישבנו ודיברנו על משמעות החיים, שאף שהם סתמיים למדי אנו ממשיכים להיאחז בהם כאדם הנאחז בצוק. אינכם זוכרים? זה היה ב"דשא-רוח", היכן שתלמידי מדעי הרוח אוכלים את ארוחותיהם ומעשנים את סיגריותיהם. אני ישבתי על מעילי, כדי שהדשא לא ירטיב את אחוריי. שאלתם אותי מה אני עושה עם חיי מלבד הלימודים והנסיעות באוטובוס (פעמים רבות קרה שנסענו יחד באוטובוס), ואני סיפרתי לכם שאני כותבת בלוג מוזיקה. בעצם לא מדובר במשהו מיוחד (כך אמרתי לכם), אלא בפרויקט שולי, שחשיבותו נעוצה בכך שהוא מאלץ אותי לשבת ולכתוב. נו מובן מאליו שאני גם אוהבת מוזיקה, ואפילו מאוד, מאוד. השיח המוזיקלי די מוגבל בארץ לא הייתם אומרים? ואתם כמובן הסכמתם. אבל בעצם גם בפיתוח השיח המוזיקלי אינני חושקת, אלא בכתיבה לבדה. לכן פתחתי את הבלוג ומסיבה זו אני עכשיו קמה לסגור אותו (המפתחות כבר משקשקים בידיי!). אני חושבת שאכתוב במקומות אחרים, ויש לי אפילו כמה רעיונות (חלקם, יש להודות, מגוחכים למדי), אבל אל תגלו לאף אחד. 
האם אסגור את הבלוג כליל או שמא אותיר את שייריו למען הדורות הבאים? ימים יגידו.
לא, אין כאן דרמה גדולה, אבל אם בכל זאת בדרמה חשקתם אתם מוזמנים להאזין לשיר הפרידה הזה, שהוא בכל זאת מאוד יפה:

עד לפגישתנו הבאה באוטובוס, היו שלום!

אחרית דבר
מאחר ואני סוגרת את הבלוג הזה שהוא בסופו של יום בלוג מוזיקה, ראוי שאני אשאיר אתכם עם מספר המלצות על אתרים מוזיקליים אחרים.
אם לומר את האמת, מרבית בלוגי המוזיקה האהובים עליי נסגרו די מזמן, אבל כמה בלוגרים מוצלחים עדיין עומדים על רגליהם האחוריות ולכן ראויים לציון:
1. Dying For Bad Music  - בלוג שהתרחב ללייבל, שמפרסם אמני לו-פיי זניחים שעל חלקם יצא לי להמליץ פה.
2. The Styrofoam Drone - בלוג חד פעמי שמשתף פניני גראז' ופסיכדליה (בעיקר) מהעבר וההווה.
 3. Band Camp Hunter - טמבלר שמשתף באופן יומי להקות זניחות יותר ופחות, שאת רובן ניתן להוריד בחינם בבאנדקאמפ (תודה יפתח!).

שאלתם אותי היכן אני מורידה את המוזיקה שלי. להלן רשימה ממצה:
4. File Crop (מסייע בחיפוש קבצים עלומים ברשת)
5. ולטורנטים כמובן The Pirate Bay

ולבסוף, אני תמיד שמחה לקבל מכם המלצות מוזיקליות (סוף, סוף, אני אדם שאוהב להאזין למוזיקה!). אתם מוזמנים להמשיך לשתף אותי באימייל ובלאסט אף אם.
אם אני לא מגיבה להמלצותיכם זה לא בגלל שלא האזנתי למה שהעברתם לי, אלא בגלל שאני מעט מובכת מהמעמד של "דירוג המוזיקה" (במיוחד כשמדובר במוזיקה שאתם עצמכם הלחנתם, שהיא ככלות הכל ציפור נפשכם). אבל אנא, המשיכו לשלוח לי עוד ועוד מוזיקה.

 ועכשיו שלום סופי ומוחלט. אני קמה לסגור את הדלת.

4 תגובות:

הדובה הקטנה אמר/ה...

יקירתי, כתיבתך נפלאה. באמת. ואני מאחלת לכולנו שתרחיבי את יכולותיך למחוזות נוספים. שלום לבינתיים, צאי בדלת וחזרי מהחלון עם קלילות רגליים והתרוממות הרוח.

כרמל אמר/ה...

אפשר שלא?
בבקשה?
תגידי שזו הלצה?
הבלוג הזה הוא כמו משב אחרון של יעלי בעולמי, שמלא בהוויה יעלית מזוקקת וטובה, מתובל במילים שמתנגנות יפה, בקצת סיפורים על תום, בגעגוע.
מה יהיה לי עכשיו?

גיאחה אמר/ה...

אוי :( כמה אהבתי את הבלוג שלך, אף על פי שלא טרחתי להגיב כי אני מעפן. מקווה להמשיך לקרוא אותך במקומות אחרים - אנא עדכני! :)

Unknown אמר/ה...

(איני רובוט)
אוי חבל.
ומה ברלין עושה מאחוריך.