יום שבת, 13 באפריל 2013

כובע

יש הטוענים כי לכל דבר ודבר בחיים האלה יש סיבה. כך למשל, כובע זה שאני חובשת אשר נועד להסתיר את התפרים. כעת, משהוסרו התפרים (שמונה בסך הכל, ועל כך נאמר בעוקצנות: "איך נפלו גיבורים"), נזנח גם הכובע. ככל הנפילות גם הנפילה ההיא הייתה טיפשית, מה שגורם לך לחשוב (ויסלחו לי המחמירים על התובנה השחוקה), כמה נזילים הם החיים, נזילים עד כדי גיחוך.
אגב נפילות, מזדמזם לי כעת בראש שירם של The Curtains, הקרוי בשם החביב: Fell On a Rock and  Broke It. אוקיי. אני חוזרת לכתוב לפני שהמיאוס ייעשה להרגל.
פעם נוספת אמליץ על שתי להקות במכה:
 
1.
על הלהקה הראשונה (שבתמונה למעלה) הייתי צריכה כנראה להמליץ מזמן, אך הדבר נדחה ונדחה עד אשר, הנה אני מזכירה אותה רק עכשיו. Psychic Ills היא להקת פסיכדליה (אך כמה עמומה היא תווית זו!) מניו-יורק. אף שהלהקה הוקמה ב-2003 הגעתי אליה רק השנה, אבל אני סולחת לעצמי מאחר ומעולם לא הייתי חזקה בהתעדכנות, אלא מה? לפעמים מתחשק לי לחזור למוזיקה "הישנה והטובה". להוריד אלבומים שאבא שלכם היה שומע כדי להבין מאיפה הכל התחיל (מכירים את האלה?). טוב בקיצור אני ממליצה לכם להוריד את האלבוםOne Track Mind  כדי להבין היכן הכל התחיל ולהיכן הכל שואף. סתם, אני צוחקת. אין כאן באמת פרויקט מלומד אלא האזנה לכיף.


2.
הלהקה השנייה שעליה אני ממליצה היא להקה "טרייה" יותר, אז לא צריך להרגיש רע שהגענו אליה רק עכשיו. גם במקרה של Widowspeak יש לפנינו להקה מניו-יורק הפורטת את אותם הצלילים שכבר הכרנו לפנים (באופן אישי נדמה לי שמוזיקה זו מהווה גרסא פופית ומלאה יותר למוזיקה החשופה שעשו פעם Young Marble Giants). נזכרתי שדפנה אמרה לי שהיא מתחברת יותר לשירה נשית בלהקות. היא הזכירה את זה בהקשר של Melody's Echo Chamber, ובעצם כמו להקתה של מלודי גם במקרה של Widowspeak יש לנו מוזיקת dream pop וזמרת ששרה בקול מתקתק, אבל עם הבדל אחד: המוזיקה כאן קצת יותר דביקה (אני נזהרת מלומר מאוסה, אף שגם אפקט זה מורגש לפעמים). אבל למה אני כל-כך מחמירה עם מוזיקה מתקתקה? לפעמים גם את זה נחמד לנו לשמוע.

לדף ה-bandcamp