יום שישי, 22 במרץ 2013

אור מוזהב (לפעמים)

אינני מתפלאת על כך שבלוגי מוזיקה רבים נסגרים, בעוד רבים אחרים נפתחים (וכך מידי יום, מידי רגע, ברגע זה ממש!). שרידותו של הבלוג הלא תלויה בגחמותיו של הכותב האחד. ואני... בזמן האחרון באיזושהי דעיכה איטית, עד כדי כך שגם משפט זה שאני כותבת עכשיו מרגיש לי נרפה, כאילו עוד רגע אחד והוא נשמט מידיי.
בתחילת השבוע חלמתי חלום משונה ובו אני מתגוררת היכן שהוא, לא בארץ, ושם... מסוכן שם, והבתים הם חורבות ממש. בשלב מסוים אני נזכרת "הלא יש לי תוכי!". מדוע לא נתתי דעתי לציפור זו קודם לכן, אינני יודעת. יום אחרי כן כלבתי הזקנה והחולה נפטרה (נוח לי להעלות זאת בין רשמי החלום, שכן לא הייתי בבית כשזה קרה ולא ראיתי כיצד מפנים את הגוף הקטן, וגם בריח לא חשתי. לכן כל זאת... כאילו חלום).
עברו שבועיים מאז כתבתי את שתי הפסקאות האחרונות. ואולי באמת יבשו המילים בזמן הזה. כדי למקם את הפוסט הזה בזמן ההווה הרלוונטי אציין, אם כן, את שיירתו של הנשיא, את טרטורי ההליקופטר ואת הפה המלא חול. מה שמזכיר לי... אתמול חסם את דרכנו שוטר בדרך לרחוב הנשיא. כשהסברתי לו שאנחנו צריכות להגיע לשיעור פילאטיס הוא אמר "אני לא חושב שיהיה היום שיעור פילאטיס!". בכך רצה להגיד כי יש דברים חשובים יותר מחיי השגרה הפשוטים (פשוטים עד כדי גיחוך), שלי ושל עדן ו. והאם לא קלע בכך בעצם (אף שלא עשה זאת ביודעין)? כלומר, קלע לאותה תחושה בסיסית המפעמת באדם, והיא: החיים הם במקום אחר, ואני עלה נידף ברוח! על תחושה זו הייתי רוצה לדעת לערער.
 
יש לי הרבה על מה לכתוב והרבה על מה להמליץ (וזאת על-אף הפה המלא חול). עבר זמן מאז כתבתי לאחרונה. אינני מתיימרת להיות הראשונה להמליץ, ואולי כבר האזנתם כבר לכל אותם אלבומים חדשים. אולי ואולי. בכל מקרה, על שתי הלהקות שלהלן כבר המלצתי פה בעבר, ולכן אנקוט בשיטת שניים במחיר של אחד:

1.
האלבום הראשון שאני מציינת הוא של להקת הרוק הניו זילנדית, Unknown Mortal Orchestra, והוא יצא באופן רשמי לפני כחודש. מדובר באלבום השני של הלהקה, הקרוי בשם הסמלי II. בתקופה האחרונה יצא לי להאזין לאלבום זה די הרבה ונדמה לי שהוא טוב יותר (ועם פחות קטעים מעצבנים) מהאלבום הראשון שלהם, שיצא לפני שנתיים. הנה דוגמית:


2.
האלבום השני שאני מציינת פה הוא אלבום משמח למדי (אף שפעמים הוא גולש לטיפשי סתם), ושעל אודותיו כבר ביקשתי לכתוב לפני זמן רב יחסית (לפחות במונחי בלוגים). המדובר באלבום השלישי של להקת האלקטרו-פופ Starfucker, Miracle Mile, שיצא באופן רשמי לפני כחודש. למרות שאין ל- Starfucker בשורה מוזיקלית גדולה ואני אבכר על פניהם כמעט בכל יום את האלקטרו המחוכם של Metronomy (סתם דוגמא), אף-על-פי-כן קשה שלא ליהנות מהאלבום Miracle Mile, או לפחות מחלקים גדולים ממנו. מקום טוב להתחיל בו הוא השיר Golden Light.
הריהו כאן לפניכם, ברוח תחרות מלכת היופי:

להורדת האלבום Miracle Mile

יום שבת, 2 במרץ 2013

בעתיד...

מתחשק לי שלא לפתוח את הפוסט במילים "אחרי היעדרות ארוכה" וכו'. מה שמזכיר לי, השבוע חלפתי על פני בית הקפה השכונתי. על הבר ישב בחור, רכון מעל מחברתו, כוס יין אדום לפניו, וכך ככל הנראה כתב: "ערב ירד על העיר. שוב אני כאן, אותו בית הקפה, אותה כוס היין, אותה הבדידות!" וכיוצא באלה.
את ייאושי אני מתרגמת לבוז סתום. אה! לו רק אני הייתי באותו בית הקפה, מעל אותה המחברת, ובעורקיי מפמפמת אותה השראה של אדם הבטוח במקוריות מחשבתו. אף שלא במקוריות חשקה נפשי אלא בעצם הסחיפה הזו, הלאה, הלאה, ובהיעדר הפקפוק העצמי. "אצור משום שאני מוכרח ליצור! משום שאינני יכול אחרת!" וכיוצא באלה. גם בגישה בריאה לחיים אני חושקת. בקימה ליום שכולו עשייה. בשתייה בבית קפה, במפגש עם חברים, בהחלפת רשמים על ספרו האחרון של פלוני, בשרבוטים בפנקס. בחיים שכאלה חשקה נפשי! ואחרי כן... בשגרה הברוכה שבה אדם יודע את מקומו. בשיעורי פילאטיס בבוקר ובכתיבת רומן בצהריים. בשתיית מיץ תפוזים סחוט, טבעי. בליטוף ראשו הזהוב של ילד קטן (גם באושרם המדבק של הילדים אני חושקת).
לפעמים שאיפותיי הצנועות ממיתות עליי חורבן.

אני חוזרת לכתוב בבלוג:
הרבה מוזיקה רציתי לכתוב כאן, וכעת נדמה לי שכל מה שאמליץ או לא אמליץ עליו ייכתב בכל מקרה מעט מאוחר מדי. אתחיל, אם כן, באלבום שעושה עליי את הרושם הכי גדול כרגע, הוא אלבומם השני של הלהקה הקנדית Suuns. כשיצא אלבומם הראשון ב-2010, הוא הכה בי במלוא עוצמתו. אה! זו בעיטה אמיתית, חשבתי לעצמי. עבר זמן והאלבום נדמה לי פתאום מעצבן, על גבול המאוס. שלוש שנים עברו, והנה הוציאה הלהקה קליפ לשיר Edie's Dream מהאלבום החדש. וכמה יופי מקופל לתוך שיר זה! והעיקר, מין עצבות עמומה שקשה לשים עליה את האצבע. אלבומם החדש של Suuns, Images Du Futur, אינו נופל מאותו שיר יפהפה. אני אפילו מתפתה לנבא כי אלבום זה יירשם כאחד האלבומים החביבים עליי. אתן לזמן לעשות את שלו.