יום שישי, 13 בדצמבר 2013

נוצות

ירושלים עיר בצורה ומבוצרת. אין יוצא ואין נכנס. איש לא יפריע לנו במשחקנו המקודש; הקפנו אותה חומות גבוהות של שלג. כמה מתיש היה המסע שערכתי למענך ירושלים! עד כדי כך, שכשחזיתי סוף, סוף בשערייך העשויים קברים, קברים, כמעט ומאסתי בלובנך המלוכלך. "נראה כאילו פיות ריקדו בשיערך", אמרה לי עדן ו. כשהגעתי לדירתנו המשותפת. הכנתי לנו מרק, ועוגות שלג בוציות בדמיוני. איננו מעיזות להוציא ממש את חוטמנו מבעד למפתן הבית, אך מחלוננו אנו משקיפות על הנעשה בחוץ, כאילו היה זה סרט, והשלג לא היה אלא נוצות.
מה מקורה של תחושת כבדות זו שלתוכה אני שוקעת לאחרונה, לא בבת אחת, אלא בהדרגתיות, כפי שנעלייך שוקעות בשלג חדש, תחילה ברפרוף ולאחר מכן עמוק, עמוק? סבורה הייתי שנולדה ביום ראשון בבוקר, כאשר תום הלך ושבנו ונעשינו יחידים, שאז לא יכולתי לישון למעט שעות ספורות, שעות דרוכות. כעת שוב אינני יודעת.

למרות שלא תכננתי כך, תכנית הרדיו האחרונה שלי בקול ירושלים החופשית הולמת ימים חורפיים שכאלה (חורפיים ברפרוף וחורפיים בעמקותם המטמטמת):


נזכרתי שטרם המלצתי כאן על אמן אהוב עליי, אף שאלבומו האחרון יצא באופן רשמי עוד ב-2012. הגעתי אליו בעקבות ההופעה המשמחת של ה-Beach Fossils, שעודדה אותי לבחון לעומק את תוצריה המשובחים של חברת התקליטים Captured Tracks. האמן הקנדי Mac DeMarco (שאת שירו היפה, Annie, השמעתי בתחילת התכנית), יודע בדיוק מה הוא עושה, והוא עושה את זה היטב. שיריו נדמים בעיניי כחוליה מקשרת טובה בין סצנת הרוק המתחדשת לבין סצנת הדרים פופ/שוגייז המתחדשת. אם לדבר בשמות: חוליה מקשרת בין Ty Segall ל- Beach Fossils. הנה שיר נוסף שהוציא. וכעת, בחזרה למשחקי המדומיין בשלג.



למתעקשים יש גם אלבום דמואים, שיצא לפני מספר חודשים. להורדת 2 Demos

אין תגובות: