יום שני, 2 בדצמבר 2013

פי פצע פתוח

הרבה דברים עומדים על הפרק, אבל ראשית: עדכון בסגנון "יומני היקר, שלום רב".
את השבועיים האחרונים הקדשתי לשיניי הכואבות; עד כדי כך שממחשכי התודעה צף ועלה טור משירו של אצ"ג, שבו מתלונן הדובר כי פיו "פצע פתוח". מובן כי בשיר זה אין הדובר מכוון לכאב השיניים הפרוזאי אלא לדברים שברוח. רוצה לומר: "ראו איך אני הדובר-המשורר דולה מלבי דברי שירה במחיר עינויי גיהינום, וכיצד פי המפיק דברי שירה נעשה לגילום הפצע המוגלתי", וכיוצא באלה דברים. אלא שאני, משעקרו לי שתי שיני בינה, לא יכולתי להגות במכאובים הפיוטיים הנשגבים. שרויה בכאב השיניים הפרוזאי, חשתי כאילו העולם כולו מתווך על-ידי הפה, ואני עצמי זוג מלתעות חלודות, שאינן ראויות לדבר לבד מטחינה איטית ועגומה של רסק תפוחים. עניין זה, כלומר הכאב הארצי שאין ולא יכול להיות לו מגע עם הרוח, לא בהכרח צריך להיות בזוי בעינינו. משוחררת מכל אחריות, אפילו מהאחריות להגות באחריותי המשוערת, יכולתי פשוט לנוח. והמנוחה הפשוטה הזו, הבלתי יומרנית... ובכן, המנוחה הזו טובה למדי.

כעת אעבור למה שעשוי להיחשב ל"דברים שברוח":
ביום שבת הקרוב אעביר את תכנית הרדיו הרביעית שלי בקול ירושלים החופשית, ובה אני מתכננת להשמיע בין היתר שיר של אמן lo-fi / פסיכדלי, המכנה עצמו בשם העט הספרותי Salvia Plath. אינני יודעת מדוע דווקא על אמן זה אני בוחרת להמליץ. נדמה לי שהאזנתי לו הרבה לאחרונה משום שהמוזיקה שלו הקלה עליי, אבל ייתכן שאני בודה סיבה זו מלבי.
לדף ה-bandcamp (שם ניתן להאזין לחומרים מההרכב הקודם שלו, RUN DMT)


זאת ועוד: את תכנית הרדיו הקודמת שלי העברתי לפני כחודש והיה לי מאוד נחמד, גם בשל אווירת המקום וגם בשל אווירת השירים.


ולבסוף: אני מאוד מתרגשת לקראת התקלוט הקרוב שלי, ביום שישי (6.12) בפאב התקליט. לכבוד האירוע אני מכינה מיקסטייפים כסופים שיחולקו במהלך המסיבה.
את הפוסטר היפה עיצבה עדן ו. כמובן:

אין תגובות: