יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

כבוש פניך בקרקע

פעמים רבות ניתן לשמוע אנשים ממליצים (ובצדק!), לקחת את הדברים צעד, צעד, פרה, פרה. ואני מוסיפה על המלצה זו ואומרת: כבוש פניך בקרקע! אבל לא במובן של "התבייש!", אלא במובן המילולי של הביטוי, רוצה לומר: הסתכל למטה ולא קדימה. לא הייתי אומרת שהגעתי לצומת דרכים. נדמה לי כי מסלול זה הותווה עבורי עוד קודם לכן, משמע: לשם אני אמורה ללכת. אולי. ובכלל, מי יודע לאן עליו ללכת. אני קוראת עכשיו ספר (טוב מאוד!) על אדם אחד, מין הלך כזה, כלומר גיבור רומנטי, המעלה את זיכרונותיו תוך כדי הליכה. אני חושבת שאך טבעי הוא לחשוב תוך כדי הליכה. פעם אישה אחת סיפרה לי איך תקופה מסוימת הייתה מבלה את זמנה בציפייה שהיום יגמר. הייתה צופה בזריחת החמה ומייחלת לשקיעתה. עניין נורא, לא כן? אבל עדיף לא לחשוב על כך. אלא מה? לדבוק בהליכתך. אני רוצה להגיד: לדבוק בהליכתך, בעיוורונם של ההולכים, אך נדמה לי שזו אמירה מחמירה מדי.
חשוב להבין במסגרת מה נכתבים הדברים. מה הקונטקסט. אולי אתם חושבים שאני כותבת תוך כדי הליכה? ואולי ממעוף הציפור? לא, ולא. אני כותבת בישיבה ותוך כדי אכילת עוגת גזר. אני אדם דחיין שמתרץ את עצלותו באיזשהו קלקול מולד. אבל נניח לזה.

אני רוצה להמליץ לכם (בפוסט הזה ובבאים אחריו) על אלבומי הקיץ האהובים עליי. אין הרבה כאלה, אבל אין בי מספיק יומרה כדי להסיק מכך איזושהי מסקנה עגמומית על "תעשיית המוזיקה". קרוב לוודאי שלא חיפשתי מספיק. נוסף לכך, וכאן אני מקדימה תרופה למכה, אין לחפש אחר מקוריות (כלומר אחר יצירה "חדשנית", "אקלקטית", כזו שבלוגי המוזיקה טרם הניחו עליה את ידיהן השמנוניות), בין המלצותיי המוזיקליות.
וכעת להמלצה.
נהוג, משום מה, לומר את Wavves באותה נשימה עם Ty Segall. אולי משום ששני ההרכבים באים מקליפורניה ומנגנים "מוזיקת חופים". למרות זאת קיים הבדל גדול בין השניים. את Wavves תום מקטלג כלהקה "ילדותית" (בקטגוריה זו ניתן למצוא למשל את  JEFF the Brotherhood). אני מבינה מה הוא אומר, ולמרות שקשה לי לשים על כך את האצבע Ty Segall נראה לי "בשל" יותר. באלבום הרביעי של Wavves שיצא במרץ האחרון, אפשר אולי לזהות בשלות מסוימת, אף שייתכן שאני מייחסת זאת לסאונד היותר גראנג'י שיש לאלבום. ייתכן. בכל מקרה מדובר באחד האלבומים החביבים עליי הקיץ, ובפרט השיר הזה, שעל שמו נקרא גם האלבום:


אין תגובות: