יום שבת, 2 במרץ 2013

בעתיד...

מתחשק לי שלא לפתוח את הפוסט במילים "אחרי היעדרות ארוכה" וכו'. מה שמזכיר לי, השבוע חלפתי על פני בית הקפה השכונתי. על הבר ישב בחור, רכון מעל מחברתו, כוס יין אדום לפניו, וכך ככל הנראה כתב: "ערב ירד על העיר. שוב אני כאן, אותו בית הקפה, אותה כוס היין, אותה הבדידות!" וכיוצא באלה.
את ייאושי אני מתרגמת לבוז סתום. אה! לו רק אני הייתי באותו בית הקפה, מעל אותה המחברת, ובעורקיי מפמפמת אותה השראה של אדם הבטוח במקוריות מחשבתו. אף שלא במקוריות חשקה נפשי אלא בעצם הסחיפה הזו, הלאה, הלאה, ובהיעדר הפקפוק העצמי. "אצור משום שאני מוכרח ליצור! משום שאינני יכול אחרת!" וכיוצא באלה. גם בגישה בריאה לחיים אני חושקת. בקימה ליום שכולו עשייה. בשתייה בבית קפה, במפגש עם חברים, בהחלפת רשמים על ספרו האחרון של פלוני, בשרבוטים בפנקס. בחיים שכאלה חשקה נפשי! ואחרי כן... בשגרה הברוכה שבה אדם יודע את מקומו. בשיעורי פילאטיס בבוקר ובכתיבת רומן בצהריים. בשתיית מיץ תפוזים סחוט, טבעי. בליטוף ראשו הזהוב של ילד קטן (גם באושרם המדבק של הילדים אני חושקת).
לפעמים שאיפותיי הצנועות ממיתות עליי חורבן.

אני חוזרת לכתוב בבלוג:
הרבה מוזיקה רציתי לכתוב כאן, וכעת נדמה לי שכל מה שאמליץ או לא אמליץ עליו ייכתב בכל מקרה מעט מאוחר מדי. אתחיל, אם כן, באלבום שעושה עליי את הרושם הכי גדול כרגע, הוא אלבומם השני של הלהקה הקנדית Suuns. כשיצא אלבומם הראשון ב-2010, הוא הכה בי במלוא עוצמתו. אה! זו בעיטה אמיתית, חשבתי לעצמי. עבר זמן והאלבום נדמה לי פתאום מעצבן, על גבול המאוס. שלוש שנים עברו, והנה הוציאה הלהקה קליפ לשיר Edie's Dream מהאלבום החדש. וכמה יופי מקופל לתוך שיר זה! והעיקר, מין עצבות עמומה שקשה לשים עליה את האצבע. אלבומם החדש של Suuns, Images Du Futur, אינו נופל מאותו שיר יפהפה. אני אפילו מתפתה לנבא כי אלבום זה יירשם כאחד האלבומים החביבים עליי. אתן לזמן לעשות את שלו.
 

אין תגובות: