יום שבת, 26 בינואר 2013

ג'לי סמיך

האם אתם יכולים להעלות על דעתכם חיים יפים מאלה? אני יושבת במיטה, הלפ-טופ לפניי,לצידי ספר ביוגרפיה כזה או אחר, מסומן בפתקיות צהובות (כלומר ניכר שהיה כאן רפרוף מסוג אקדמי!), מפזר החום משרה עליי מחומו, ורק השיעול הטורדני הזה, שיעול עמוק וחולני, נותר כעין רמז עמום למחלה שהייתה והנה חלפה לה. אחח, חיי הבריאות! האם אתם יכולים להעלות על דעתכם חיים יפים מאלה? ואף שאני מודה כי הרפרוף האקדמי בכל אותם ספרים מעלי אבק נוטה לשעמם אותי, הבטחתי לעצמי כי אניח לעת עתה לשעמום ואפנה למטלותיי, שלא בשונה מאותו פקיד הניגש לעבודתו המשעממת וצולח אותה, מסמך אחר מסמך. שמעו נא לי, בעבודה משעממת כמו בעבודה משעממת, הבריאות היא העיקר!

בכל מקרה, רציתי לשתף אתכם באלבום שהגעתי אליו לפני כחודש, דרך העמוד הראשי של רדיט (האם גם אתם נופשים ברדיט? אם כן, היוש). מדובר בפוזאיסט צעיר שמתגורר באל-איי ביחד עם חברה שלו, גם היא פוזאיסטית צעירה, שעמה הוא חבר בלהקה נוספת. פרויקט הסולו של אותו בחור, Titanic Sinclair הוא נקרא, ללא ספק מהווה את אחד מפרויקטי חדר השינה החביבים ששמעתי בזמן האחרון ועל כך אני "מפרגנת", כמו שאומרים. יש לציין כי לתום צורמת קצת הפוזה של הבחור, וגם לי פעמים מסוימות (בצפייה בקטעי וידיאו שהוא מצלם יחד עם חברתו הדבר בולט לעין). אך החלטתי השנה לנקוט בגישה יותר פרו-פוזאיסטית ו"מפרגנת", שכן ככלות הכל אני תומכת במין פוזה אמנותית שכזו, שחסרה במיוחד בעירי ירושלים; עיר שפעמים רבות נדמית לי חולנית וקודרת (ואף-על-פי-כן אהבתי שמורה אליה!).
טוב אמרתי מספיק. כעת אצרף קליפ למען הרושם ואאחל לכם יום טוב, משעמם ובריא: