יום ראשון, 6 בינואר 2013

מים ירוקים

בפוסט הקודם דנתי לכף חובה את המלמולים, אך כעת נדמה לי כי המבטים גרועים אף מהם. וכמה חבל! את המבטים לא ניתן להסוות דרך כחכוח. יש לי חברה שלא יכולה לסבול למשל, כשקורצים לה, ולפעמים נדמה לי שנבדקתי ממנה בסלידה זו. אך לא כל הקריצות הן כאלה. אמנם, מרבית הבנות עשויות להודות כי יש במעמד הגבר הקורץ כדי להפשיט אותך מעצמיותך, אך שמתי לב שישן גם קריצות אחרות, כאלה המקפלות לתוכן את כל המבוכה שיש באינטראקציה שבין גבר לאישה. אחח, ארורות יהיו העיניים!
אך לא על כך רציתי לדבר איתכם כשאמרתי בפוסט הקודם שישנם דברים נוספים שהיו ראויים להיאמר מעל במה זו. או אולי רציתי לדבר איתכם על מבטים אחרים. עדן ותום מלמדים אותי למשל כי המבטים האפולוגטיים הם הנוראים מכל. בכך הם רוצים לומר כי עלייך להתגאות במה שאתה עושה, או לכל הפחות עלייך להימנע מלהתנצל. אני מבינה מה שהם אומרים ומנסה ליישם. לכן את משחק שדרנית הרדיו שבו אני משחקת אני לוקחת מאוד ברצינות, שלא בשונה מרצינותם של הילדים המקימים לפניהם עולם דמיוני, יש מאין.



אתמול העברתי את תכנית הרדיו השביעית של "הקוף עם התוף". שבע זה הרבה, אני חושבת. שבע הוא מספר מכובד.
את התכנית פתחתי עם האמן Chris Cohen, שהסתמן כגאון מוזיקלי עוד כשהוא ניגן ב-Deerhoof וב-The Curtains. אלבום הבכורה שלו תחת שמו הפרטי הוא ללא ספק פנינה אמיתית, אך נדמה לי כי האלבום האחרון שהוא הוציא תחת The Curtains היה מעט רענן יותר, או אולי נשבה בו פשוט רוח אחרת.
המלצתי פה בעבר על The Curtains, אך קישור ההורדה הוסר מאז, והוסר מהר מדי. לכן אני מעלה בשנית גם את האלבום ה"נושן" הזה מ-2006 וממליצה לכם להוריד את שני האלבומים, ככה, כמין צ'ופר לשנה החדשה.


2 comments:

הדובה הקטנה אמר/ה...

מוסיקה חורפית, מתאימה להפליא לליווי השוקו בימים מושלגים אלו.

יעל אמר/ה...

גם אני חושבת :)