יום ראשון, 22 באפריל 2012

צעד אחורה

אף כי אין זה מן הנמנע שמדובר בתעתוע, נדמה כי אמנם קיימת איזושהי תנועה, איזשהו סחף (אני כמעט מתפתה לומר: "משהו זז"), והחיים כמו שבים למסלולם, בחריקה. לא, למעשה מדובר בגלישה איטית, בטוחה. שוב ישקדו הסטודנטים מעל למחברותיהם, למחשביהם. ואני אנמנם לי בספריה, ספרי פתוח לפניי. קראתי היום על שניים שהיו משיחים ביניהם, האחד היה מאורס למושא אהבתו של האחר (אך על כך הס מלהזכיר). מהלכים היו בכפר, בטבע, שהרי נאה לך לדבר על מושג האהבה על רקע הנוף המלבלב. והנה הארוס אומר דברים בשבח ארוסתו, מושא הערצתו של האחר, אודות אופייה הנדיב ועליצותה הטבעית; בעוד האחר קוטף פרחים, מאגדם לצרור בתשומת לב רבה ומטילם לנהר, מביט בהם מתרחקים, עולים ויורדים על פני הגלים. ובכן מה נאמר על כך אנחנו? הורגלנו במושגי האהבה הסוערת, הבלתי מהוגנת, ה"סוחפת" וה"נסחפת", אם להשתמש בלשון פשטנית. אהבה שיש בה מן השגב, אם להשתמש בלשון גבוהה. אך בעיקר: אהבה כלפי מושא הערצה ריק, שאותו אנו מבקשים למלא בתוכן, אף הוא ריק, דהוי מחמת השחיקה. אך מה באשר לרגש, האם גם הוא נשחק תחת כפות ידינו הגסות? כשאני נזכרת בכל אותם הרגשות ה"נשגבים" שרכשתי כלפי בנים אחרים ושהם (אף שהיו אלה "הם" אחרים) רכשו כלפיי, כל אותה הערצה חלולה.. כשאני נזכרת בכל אלה אינני יכולה שלא להתפעל מהמרחק הרב בין אז להיום. אין מדובר במרחק הזמן, וודאי שלא במרחק פיזי, ואף על-פי כן מפתה לומר כי "משהו זז". משהו זז, והלוחות שנעו בתנועה איטית לבסוף התנתקו זה מזה עד אשר נוצרו שתי יבשות, לאחת ייקרא "האהבה הנשגבת", הריקה בפועל; בעוד האחרת תיקרא "האהבה הגשמית", המלאה בפועל (אגב, דווקא באהבה כזו אצור השגב).

בשנות התבגרותי הארוכות, שנות התבגרותי העצובות, נהגתי לשוטט בשעות הבוקר המוקדמות, שעה שמחלקי העיתונים היו מניחים את צרורות ידיעותיהם על מפתני הבתים. למוזיקה שהאזנתי אז הייתה משמעות אחרת, אך לא הייתי ממהרת לכנותה "אמיתית" יותר. בכל זאת הצלילים של אז שקעו, נערמו, התהפכו ושוב אינם כשהיו אז..
באופן מעט "עקום" הכרתי קודם את Department of Eagles, להקה שנוצרה על-ידי השותפים דאז, Daniel Rossen ו- Fred Nicolaus, ורק אחרי כן את Grizzly Bear (להקתו המוכרת יותר של רוזן). כיצד לשים את האצבע על ההבדל שבין שתי הלהקות, האהובות עליי כל-כך? אף שהדמיון עולה על השוני, תמיד נדמה בעיניי כי המוזיקה של Grizzly Bear נוכחת יותר, מלאה יותר. אל מול נוכחות זו, אלבומם השני של Department of Eagles, In Ear Park, העלה בתודעתי את צבא הרפאים משירה לאה גולדברג, תל-אביב 1935. אין כאן נוכחות ממשית אלא רדופה, "וקול צעד תופף אחרי גבך; שירי לכת של צבא נכר".
"When is it gonna get easier?" חוזר ושואל רוזן בשירו Practice Room Sketch 2, מאלבומם האחרון (מ-2010) של Department of Eagles, Archive 2003-2006, אלבום המאגד בתוכו את פירוריהם הנשכחים של הלהקה (אף שלא את כל "פירוריהם". שני השירים שקישרתי מכאן למשל, לא יצאו מעולם באופן רשמי). גם באלבום זה נוכח צבא הרפאים, נוכחות רדופה כאותם הזיכרונות שאני שבה והופכת בתודעתי. שוב יערמו הצלילים זה על-גבי זה (וקול צעד תופף אחרי גבך..), יהדהדו עם התקופה ההיא, הרחוקה, ייסחפו במורד הנהר, מעלה מטה על פני הגלים, כפרחים שהוטלו לשם קודם לכן. עדות לפער שבין האהבה הריקה של אז לאהבה המלאה של היום.




(thank you Patrick)

יום שבת, 14 באפריל 2012

חביבים

האמת היא שהחזרה תמיד קשה יותר מההתחלה. שהרי בהתחלתך דבר מה חדש רואה אתה לפנייך את שעתיד לבוא ולשון הנבואה נדמית מבטיחה (בעתיד, כך אומרים, נמצא האושר). בחזרתך אין כל הבטחה. ובהיעדר עתיד, לשון הנבואה נעשית חלולה. רק רגש החובה קורא לך: לשוב להאזין, לשוב לכתוב ולשוב ולשתף עם רוחות הרפאים הנכבדות, קהל הקוראים. אך מי אמר שזוהי חובה בעצם? פעם, כך נדמה לך, אמר זאת מישהו ומאז הדברים מהדהדים בחלל ראשך כבתוך פעמון כנסייתי רב מימדים: חובת / החיים / הקדושה.
בקיצור, נאמר שהייתי חולה כשבוע ימים ושהמחלה גבתה ממני מחיר כבד של רחמים עצמיים. חופשת הפסח המבורכת, מדוע מכילה את תמיד את זרעי ההבטחה הבלתי ממומשת? שבוע ימים התהפכתי במיטתי ובשבוע שלאחר מכן שקעתי בחובות לימודיי, חובות החיים הקדושות! כעת אני מקלפת בזה אחר זה את האלבומים שהורדתי עוד קודם לכן. אני עושה זאת באיטיות, כאדם השב ומגלה את חירותו להאזין, לכתוב ולשתף.
בארבעת החודשים האחרונים יצא לי להאזין פעמים רבות ל-EP Animal Shapes, של הלהקה Geographer, שיצא ב-2010. ככל EP רקיד לא נעדר ממנו גם יסוד מעצבן (אני יכולה לשער כיצד אחותי הייתה מכנה את קולו של הסולן), ואף על-פי כן.. הוא נחמד למדי. כעת הודלף אלבומם השני, Myth, שמאשר עבורי מחדש את אותה חביבות. האם חביבות היא תנאי מספק להמלצה? נדמה לי שכן. במיוחד באותם ימים שבהם החיים נדמים מאוסים למדי.