יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

צבע

לא את כל העבר אצליח לכסות בשכבה עבה של רומנטיקה, אך את רובו כן. כך למשל (הנה לכם, רגע של הרהור), נדמה לי כי פתיחת הבלוג הזה היה מעשה שאין נאיבי ממנו, ומשום כך הרי שהוא רומנטי (אגב, הביקורת העצמית היא אויבתה המושבעת של הרומנטיקה). אולי גם אתם שמתם לב לפער הזה בין העבר הרומנטי להווה ה...נאמר "מודע לעצמו"? לפער זה אני שמה לב במיוחד בתקופה זו בשנה; התקופה בה שוקדים בלוגי המוזיקה האחרים (שוקדים ממש!) בהכנת טבלאות ותרשימים, ולבסוף גם מכריזים מי המנצח (לדעתם! נו מובן שלדעתם, הרי לכל רומנטיקן דעה משלו). אם כן, נחכה לראות מה מבשרים.

אתם חושבים שאני צוחקת? אבל באמת, באמת שאני מחכה לראות מי המנצח! שכן לעולם אינני יודעת למה הקשיבו אחרים בשנה זו, ומה מצא חן בעיניהם, וסוגיה זו מעניינת אותי לאין שיעור (ורק ביני לביני אינני יודעת להכריז "מי המנצח", אך אין הדבר אומר שאין לי דעה).
התגלגלתי אם כן לפורום מוזיקה מסוים, שבו התנהל דיון ער בנושא אלבום השנה ואפילו הייתה הצבעה, ובקיצור, הגעתי דרך פורום זה ללהקה שטרם הכרתי ושמאוד שמחתי להכיר. הלהקה נקראת Pile והיא מנגנת מוזיקת רוק שמהדהדת עם תקופה מוקדמת יותר בחיי, רק עם טוויסט (וטוויסט זה הוא העיקר). האם הבנתם את ההגדרה? בעצם אין זה משנה, אך העיקר הוא שכדאי להאזין לאלבומם Dripping שיצא באוקטובר.
ולסיום, ברוח ההצבעה אטרח ואצביע על שני שירים שאני אוהבת במיוחד באלבום זה: השיר Prom Song ובעיקר, בעיקר השיר The Jones.



(thank you Ryan)

אין תגובות: