יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

פיסה קטנה

תום אמר לי שכתבתי יפה אך דחוס למדי. באותה מידה יכול היה להגיד שהדברים נכתבו בבהילות. וזו הלא עיקר צרתי! (ולא רק בכתיבה אלא גם בדיבור). דלת נפתחת ודלת נסגרת. שמתי לב לכך עוד קודם לכן, אך אז לא היה לי את דימוי הדלת. הייתי רוצה שהמילים ייעשו למים תחת כפות ידיי. זורמות מאליהן. ואחרי כן: הייתי רוצה ללמוד להחזיק מים בעזרת הידיים. לשווא אני אומרת לארז שלא דרוש לי דיוק. גם לי דרוש דיוק, אך הוא ממין שונה, ספרותי.
לאחרונה מאשימים אותי בחוסר נגישות, ואף אני בין המקטרגים (תמיד, תמיד אני בין המקטרגים). מדוע אינני משתפת יותר בפיסות היומיום? אני חוששת שזה עושה אותי לבן-אדם יהיר ומרוחק, אך בה בעת אני גם חוששת מפני האפשרות האחרת, הנאיבית עד כדי כאב: אותה כנות משתפכת, בלתי נסלחת, ואחריה... באר החרטה שאין לה תחתית. ומדוע אינני יכולה שלא להגיד "שלום" ו"מה שלומך?", לכל אותם אנשים שפגעו או שפוגעים בי כל-כך? (ורק ביני לביני אני אומרת: לקחתם ממני פיסה קטנה, אך הסיפור השלם נותר בידיי). כל זה אינו חדש לי. כך היה וכך יהיה. לעולם ועד - גאוותנית וכנה.
כעת... אני נשכבת במיטה ותכף ומיד המילים זורמות כמו מים. אני חושבת: נדירים האנשים החפים מפקפוק עצמי, לרבות אותה בחורה המצלמת ברגע זה פלחי אגס המסודרים יפה, יפה על צלוחית חרסינה. אני חושבת על בחורה ולא על בחור משום שנדמה לי שהפקפוק המסוים הזה הוא נחלתן של הבחורות דווקא (ואפשר כי לכך חונכו). אני מודעת לכך שהמילים הן כמו מים שאינני מצליחה להחזיק. אך לעת עתה די לי בכך. אדרבא, אני נהנית דווקא מבהילות זו שבה דלת נפתחת ודלת נסגרת, והבית שב ומתמלא שמחה.

טוב... מוזיקה.

נתגלגל לידיי לאחרונה אלבום שזכה להמון הייפ. המדובר באלבום האלקטרוני של האמן John Talabot, שנשמע כמו מסיבת ביצות הגדושה בצפרדעים מעונבות. אין לי באמת השוואה טובה, אך אני נהנית להאזין לו; וההנאה, חברים, היא העיקר.

2 comments:

מעין אמר/ה...

הכנות שלך חודרת הישר לליבו של כל מי שאת מאפשרת לו אותה. כולנו מסתובבות עם חומות הגנה, מחסומים ופקפוק, ועלינו ללמוד לנהל אותם. יש כל מיני טכניקות לא לתת לנפש הפגיעה לעמוד חשופה ביום-יום המסוכן לה כל-כך. בסופו של דבר הטכניקה שלך לא מאוד שונה משלי, רק נראית ככה.
לדעתי את מתמודדת מצוין. והעיקר הוא שאת מסוגלת להפיג חלק מהערפל לפעמים.

כרמל אמר/ה...

אני אוהבת במיוחד כשאת כותבת על תום.