יום שישי, 31 באוגוסט 2012

וכעת...

כעת אני מאזינה לרעשי הדירה, לרחשי חדר המדרגות, להמיית לבי המבוהל. בעצם אני מסתתרת, אך אינני יכולה להגיד מפני מי. כיצד לזהות אדם מסתתר? לאחרונה אני חושדת: על-ידי צחוקו היבש. פעם נוספת הוצגו בפניי שתי האפשרויות: לחבור לשיירה או שלא לחבור לשיירה; ואיש לא הזכיר את האפשרות הנוספת, האפשרות להסתתר. פעם נוספת נאמר לי: עלייך לעשות או שלא לעשות. עלייך לנקוט עמדה או שלא לנקוט עמדה (גם זו נקיטת עמדה). איש לא גילה שגם להסתתר אפשר. להסתתר אין פירושו לטמון ראשך בחול. להסתתר פירושו: להשהות את חוקי המשחק, להגיד "אינני כאן" או "אינני כאן זמנית" (זמנית משום שאינך רוצה להיעלם אלא רק להסתתר). לפעמים זה ניעשה מגוחך. חבריי אומרים לי: "אנחנו יודעים שאת שם", ולבסוף אני יוצאת. "סלחו לי כולכם" אני אומרת. "כשהייתי קטנה האכלתי ג'ירפות וליטפתי תנינים והעולם היה פתוח לפניי, וכעת...". אבל כמה מצחיק הוא כל זה! לכן אינני אומרת "צר עולמי"... לכן אינני משווה את עיניי החיוורות לעיני ההרפתקנים. לכן... אני חוזרת לישון כשמתאפשר לי ומתעוררת כדי להמשיך ולכתוב את הפוסט.
כרגיל, מוכנות לי המלצות רבות. לעת עתה אתמקד דווקא בלהקה האוסטרלית Alpine, לא בהיותה מרגשת באופן מיוחד, אלא בעיקר בהיותה נעימה. לפעמים די לי בזה.


ביום שבת האחרון כאמור שידרתי את התוכנית השנייה של "הקוף עם התוף" בפאב ה"רעש האואר" שבירושלים. באו חבריי, אמרו לי "אנחנו יודעים שאת שם" ודגו אותי מקרקעית השלולית. בקיצור, היה כיף.



(תודה לעדן ועידו על הטיפים המוזיקליים שהושמעו בתכנית)

אין תגובות: