יום שישי, 15 ביוני 2012

לכל המעוניין

מה לעשות עם החום, שואלים האנשים ומקשקשים ברגליהם האחוריות.
ואני, בעת שאני מחכה לתורי בסבלנות, ביחד עם כל הסטודנטים הסבלניים, לקנות לי כוס קפה, ממציאה לי שירים קצרים כדי להעביר את הזמן.
אפשר להיות סופרת עם רגליים,
אפשר לשים גרביונים,
ומעל מכנסיים.
אפשר ואפשר, אומר המשורר. ומוסיף כי הגרביונים זה בשביל להתחמם.
את יום הולדתי ה-24 ציינתי השבוע בחיפוש אחר שטיחון אמבטיה. את יום הולדתו השני של הבלוג אני מציינת פה, באיחור כהרגלי. עליכם לסלוח לי על האיחורים, לאחרונה חלומותיי נעשים פרועים יותר. בחלום אחד זאב רודף אחרי אדם. ואף שהזאב אינו נראה בחלום, אני יודעת שהוא שם, ופני האדם מלאות שריטות, ומהשריטות יורד הדם.
דברים רבים מעסיקים אותי לאחרונה, אך פחות מכל מעסיק אותי הדם. את הדם אני מציינת רק לשם האפקט, ומקווה שאצליח לנסח את שאני רוצה לנסח.

אך אבוי, הסתרבלתי בכתיבת טיוטה לפוסט ארוך, אידיאולוגי, כמעט פמיניסטי. כמעט וכמעט. לבסוף קיצצתי את הפוסט ונותרתי רק עם השירה. אינני טובה בפוליטיקה. אך זאת אני יודעת: מלאו לי 24 והחיים תובעים ממני להמשיך.
(ורק הקול הקמאי שמהדהד מזה עידן ועידנים, שב וקובע: זו אינה כתיבה, זו אינה מוזיקה).
 
אני כותבת את כל זה באיחור, ובאיחור מסוים אני גם מגיעה למוזיקה.
ערב שלם העברתי בהאזנה ל-iamamiwhoami, פרויקט אלקטרוני-וויזואלי משוודיה, בהפקתה של הזמרת היוצרת Jonna Lee. ההאזנה ל-iamamiwhoami הייתה כמעט המשך מתבקש לאותו ערב שביליתי השבוע עם תום בצפייה (מעט מאוסה ונוסטלגית) בקליפים של The Dø, Fever Ray, The Knife ואפילו Röyksopp. אלבומם האחרון של iamamiwhoami, שלמעשה יוצא באופן רשמי רק ב-3 בספטמבר, מזכיר שילוב של כל הלהקות שלעיל, מה שלא מפתיע לאור העובדה שסוכנות האמנים הלונדונית D.E.F. ייצגה את חמשת הלהקות בשלב כזה או אחר. נוסף לצלילי האלקטרוניקה הדומים והסוכנות המשותפת, גם הוויזואליה של iamamiwhoami מדברת בשפת הלהקות הנ"ל, שפת הציפורים (שהיא לעיתים גם שפה מעט גותית-ילדותית, ואף-על-פי-כן מהוקצעת).
הרוח הוויזואלית של הלהקה ניכרת בעיקר באלבומם החדש, Kin הוא נקרא, ש"הודלף" קליפ אחר קליפ לפרופיל ה-youtube שלהם. זהו מסע האורך בסך הכל תשעה קליפים שבהם Jonna Lee (לבושה בחזייה ותחתונים) עוברת בין יערות ומדבריות אין קץ, עד שלבסוף היא מוצאת עצמה כאן (ולבושה בבגדי ליצן):
אודה ואתוודה, בשעות האחרונות אני מאזינה לשיר זה בלי סוף. הדירה ריקה משותפים, והמאוורר, ראשו רכון בענווה, השלים זה עתה חצי סיבוב. אני נענית לו בריקוד.

(התחילו בשיר sever וטפסו בשאיפה לקראת השיר goods)

4 תגובות:

Yftach אמר/ה...

קולולו!
מזל טוב!

Yftach אמר/ה...

ואהבתי את המוזיקה :)

יעל אמר/ה...

תודה!
וכמובן שאהבת :)

Yftach אמר/ה...

חחח... כן-אה...