יום רביעי, 2 במאי 2012

החומרי, המעשי

אך לא על הכל שורה איזה הלך רוח נשגב. לרוב אני טורחת דווקא על החומרי,המעשי. העיסוק ב"הגשמה העצמית" מומר ב(אבל כמה מביש להודות בדבר!) עיסוק בגרביים. כעת אני מדמיינת מגירות על-גבי מגירות המתפקעות מרוב גרביים: גרבי משי כסופות, גרבי כותנה דקיקות, גרביונים מנוקדים.. כמה מצער הוא מראה גרבי הספורט הלבנות שעל רגליי: על הימנית כתובה האות R ועל השמאלית L, וכך נחסך ממני הבלבול (אבל גם הספונטניות) שבלבישת גרב ימין על רגל שמאל וגרב שמאל על רגל ימין.
נזכרתי באמירתה של עדן ו.: אנשים אחרים חיים (אך אפשר שזו פרפראזה גסה מדי).. מתוך שעמום אני מתבונת מחוץ לחלון הגדול שבסלון ביתנו. בחצר הבניין שממולנו זקנה מטאטאת במרץ. הגינה שבבניין שלנו מוזנחת ומחטי האורנים נערמים בה בגושים גדולים. תום אומר לי: את בת עשרים ושלוש, את יכולה לעשות מה שאת רוצה (אך אפשר שזו פרפראזה גסה מדי).. אז אני חוזרת לשבת.
אך על מה דיברתי? נדמה לי שעל החומרי, המעשי. ובכן לפעמים אחשוד כי גם השימוש שלי במוזיקה הוא כזה: חומרי, מעשי. למשל כשהמוזיקה מרדימה אותי או מעמעמת את רעשי הרחוב. לאחרונה מצאתי מחדש, די במקרה, אלבום שהורדתי לפני כחצי שנה של אמן המכנה עצמו Yes Know. נזכרתי: בהאזנה ראשונה הוא נשמע לי כמו גרסא חיוורת (אבל אולי משום כך גם שברירית ורומנטית יותר) של Yo La Tengo. ועוד נזכרתי: איך פעם השמעתי בחנות הבגדים קסטה ישנה של Yo La Tengo (אך כמה שבריריות ורומנטיות הן הקסטות!), ולקוחה אחת ריחמה עליי: זו המוזיקה שמכריחים אותך לשמוע כאן? כעת אני מאזינה לשיר Dynamics של Yes Know, ומדמה משום מה שנאמר בו: forever young, ולא forever last. באותו האופן אדמיין לעיתים, בעת שרגליי מושכות אותי קדימה (שמאל, ימין, שמאל, והגרביים בהתאמה), כאילו לא ייתכן שכל זה יסתיים. אני מדברת על החומריות שב"זה". וכך: לעולם בת עשרים ושלוש, לעולם צועדת ברחובות ירושלים, לעולם ברגע הזה כאן. עכשיו.

3 תגובות:

Yftach אמר/ה...

יש ימין ושמאל בגרביים?

האדם הח(כ)וש(ת)ב אמר/ה...

מה שיפתח אמר. לדעתי זה פיקציה.

יעל אמר/ה...

זו פיקציה אבל היא מוכרת (גרביים).