יום שבת, 14 באפריל 2012

חביבים

האמת היא שהחזרה תמיד קשה יותר מההתחלה. שהרי בהתחלתך דבר מה חדש רואה אתה לפנייך את שעתיד לבוא ולשון הנבואה נדמית מבטיחה (בעתיד, כך אומרים, נמצא האושר). בחזרתך אין כל הבטחה. ובהיעדר עתיד, לשון הנבואה נעשית חלולה. רק רגש החובה קורא לך: לשוב להאזין, לשוב לכתוב ולשוב ולשתף עם רוחות הרפאים הנכבדות, קהל הקוראים. אך מי אמר שזוהי חובה בעצם? פעם, כך נדמה לך, אמר זאת מישהו ומאז הדברים מהדהדים בחלל ראשך כבתוך פעמון כנסייתי רב מימדים: חובת / החיים / הקדושה.
בקיצור, נאמר שהייתי חולה כשבוע ימים ושהמחלה גבתה ממני מחיר כבד של רחמים עצמיים. חופשת הפסח המבורכת, מדוע מכילה את תמיד את זרעי ההבטחה הבלתי ממומשת? שבוע ימים התהפכתי במיטתי ובשבוע שלאחר מכן שקעתי בחובות לימודיי, חובות החיים הקדושות! כעת אני מקלפת בזה אחר זה את האלבומים שהורדתי עוד קודם לכן. אני עושה זאת באיטיות, כאדם השב ומגלה את חירותו להאזין, לכתוב ולשתף.
בארבעת החודשים האחרונים יצא לי להאזין פעמים רבות ל-EP Animal Shapes, של הלהקה Geographer, שיצא ב-2010. ככל EP רקיד לא נעדר ממנו גם יסוד מעצבן (אני יכולה לשער כיצד אחותי הייתה מכנה את קולו של הסולן), ואף על-פי כן.. הוא נחמד למדי. כעת הודלף אלבומם השני, Myth, שמאשר עבורי מחדש את אותה חביבות. האם חביבות היא תנאי מספק להמלצה? נדמה לי שכן. במיוחד באותם ימים שבהם החיים נדמים מאוסים למדי.


תגובה 1:

אורן אמר/ה...

לא תמיד יש מה להגיב, אבל תמיד יש מה לקרוא