נשאלת השאלה: האם נכון לקשור בין האביב לבין האהבה? האביב יכול לסמל
למשל אלרגיה או פריחה. עבורי הוא מסמל שאננות מסוימת, אך ייתכן כי מקור השאננות
הוא בידיעה שתכף מתחילה חופשת הפסח. אין כאן רק שאננות, אם כאן, אלא גם שמחה, אף שכל
העת אני חוזרת ומשננת לעצמי: השגיחי על השלהבת! (מין אמירה סתומה). אתמול טיילתי
בחורשה קטנה שנמצאת בקרבת מקום. מעל לחורשה ומעבר לכביש ישנו גן נחמד המחולק
לשלושה מפלסים: בעליון ישנו אזור משחקים עבור הילדים; באמצעי ישנה מדשאה קטנה; ובתחתון ובאזור מוצל מסודרים מספר
ספסלים (שם יושבים זוגות צעירים המנענעים את עגלות תינוקיהם). המעבר שבין החורשה לגן
המוסדר מעלה על הדעת את החלוקה המעט סתמית שקראתי באחד הספרים בין הטבע המיושב,
המיוצג על-ידי סב המשפחה הנכבד, לבין הטבע הפראי, המיוצג על-ידי בנו המתוסכל, הנוטה
כלפי הרומנטיקה. מכאן יתפתה המשורר להסיק כי צרת הרומנטיקנים העירוניים היא בדיוק
זו, שנפשם הפראית כלואה בתוך המסגרת הצרה, האטומה. אך מושג החופש הוא הלא חמקמק.
לכן אני חוזרת ומשננת לעצמי: השגיחי על השלהבת!
עד כאן הפיוט הסתום וכעת להמלצה המוזיקלית. את Daniel Rossen (מ- Department of Eagles ו- Grizzly Bear) אני אוהבת (אהבת אמת של מעריצות) מזה מספר שנים.
לפעמים אני אפילו חושדת שהוא גאון מוזיקלי אמיתי, יחיד בדורו, אמן. אך אפשר כי אלה
אמירות חותכות מדי (של מעריצות). ואף על-פי כן אני מתקשה לחשוב על EP
נחמד יותר מהתקופה האחרונה, מאשר Silent Hour/Golden
Mile
של רוזן. אין מדובר בגאונות מתפרצת, מתמרדת או פראית. זוהי רומנטיקה, אך היא מיושבת.
שלהבת קטנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה