יום ראשון, 26 בפברואר 2012

כתיבה בזמן הווה

מאחר והבטחתי "אלבומים חדשים וטובים" אמליץ כעת על Better Luck Next Life של Royal Baths, וכל יתר האלבומים... בהזדמנות. אבל ראשית עליי לפתוח באיזושהי הקדמה מתרפקת, נוסטלגית, כזו שמתארת זמן הווה אבל כולה שיר הלל על טהרת העבר. תאמרו לי שלכתוב על העבר זו גחמה רומנטית, ואני הלא אהיה הראשונה להסכים! גחמה רומנטית של אלה שלעד יידעו רק להתרפק. מתרפקים על הרוח המתדפקת בחלונם ועל ילדים אוכלים ארטיק בצורת אבטיח, או אלוהים יודע איזה שטויות. מתרפקים משום שאינם יודעים לכתוב, אך בעיקר: מתרפקים משום שאינם יודעים לחיות. וזו הלא עיקר צרתי, שאינני יודעת לחיות. אנשים אחרים, כך נדמה, מתהלכים להם בזמן הווה ורגליהן מושכות קדימה לזמן עתיד. אך אפשר כי זוהי מחשבה רומנטית, וממילא אינני שונה מאותם אנשים בהרבה (שהרי כיצד אעז לטעון שרגליי מושכות אותי לאחור), אלא בכך שאני בוחרת להתלונן. ואף זאת אינו מדויק שכן רבים התלוננו על כך לפניי. אבל הפלטפורמה שעליה בחרתי להתלונן!
בכל אופן, מתוך כך שאני בוחרת להמשיך להתקיים בזמן הווה (אף שאני מתמידה לדגור על העבר בכתיבתי), עליי להעסיק את עצמי כרגע בלימודיי. בשבוע האחרון, כך רצה הגורל, עסקתי בעיקר במטלה לימודית מוזיקלית. משום כך התפניתי פחות להאזין לאותם "אלבומים חדשים וטובים". מכל אלה, אלבומם החדש של Royal Baths הוא שקרץ לי במיוחד. האמת היא, אם להיות לרגע כנים מבחינה מוזיקלית (אף שאני מוצאת כי הכנות יכולה להישמע מעט צורמת כשהיא באה במגע עם האידיאליזציה הרומנטית, נחלתם של בלוגי המוזיקה), מרגשים אותי במיוחד כרגע דווקא האלבומים הישנים של להקתי האהובה, Deerhoof. הלא ציינתי אותם בפוסט הקודם בהקשר של The Curtains, והיה זה רק מתבקש לשוב ולהאזין, רוצה לומר: לשוב ולגלות את האלבומים האהובים עליי, אלה שהזנחתי מחמת "אלבומים חדשים וטובים". ובכל זאת (החיים העירוניים - בלב לבה של ירושלמים התוססת, המתקיימת לעד בזמן הווה אף שפניה מופנות כלפי העבר - תובעים ממני כנראה קצב האזנה אחר), מצאתי לי גם זמן לאלבומם של Royal Baths. למי אמליץ על להקה נחמדה זו? תום סבור שמילותיהם וכיוצא מכך גם גינוניהם ילדותיים מדי, ואילו עדן ו. כנראה תבחל בגראז' הפסיכדלי הזה ותבכר על פניו מוזיקה שמחה ומנצנצת יותר (ראי הוזהרת עדן ו.!). נותר אם כן רק הקורא האלמוני היקר. הקורא שאוהב את סצנת הגראז' הסן פרנסיסקואית, בהנהגתו של Ty Segall וחבריו העולצים. האמת היא שאת Royal Baths עוד הכרתי, ואף רשמתי לפניי באותה רשימה המיועדת ללהקות כגון אלה (להקות שצריך להוריד אך לעולם אינני מורידה), כשעוד קראו להם סתם Baths. אך לא תמיד יש לי סבלנות להוריד קלטות המוקלטות בצורה "מחורבנת" באמתלה של מחתרתיות. היום הוא כאמור יום חדש והאלבום החדש, המוקלט כהלכה, "שווה האזנה" כפי שאומרים. כך אני מעידה בפני הקורא האלמוני ואף מגדילה ומצרפת קליפ שנועד להוכיח איזה משהו:

 

אין תגובות: