יום שישי, 13 בינואר 2012

ילדותיות משמחת (או: יומרנות ילדותית)

בשכיבה או בעמידה, אך בעיקר בשכיבה, המחשבות הקיומיות, המלאות, המהפכניות. מחשבות שעתידות להירדם לתוך אגרופיי הקפוצים. מעל לאגרופים הרדומים נפער הפה המיובש. רק מרצה אחת תפליא להצית את הזרדים המרשרשים (להשקות את הפיות האקדמאים המיובשים) בדיבוריה על אינדיאנים ועל ג'ונגלים. (אולי) היה טוב יותר לו התעוררתי מול חופיה הלבנים, המבודדים, המרוצפים צדפים (אפריקה של חלומותיי. של ילדותי). אך ראשית עליי לסיים את לימודיי, ועוד קודם לכן עליי לכתוב פוסט. וזאת על-אף שאין לי פנאי כרגע לרדיפה אחר החדש והנוצץ (כמה מגוחך הוא מרוצם של בלוגי המוזיקה אחר האלבום המנצח לשנת 2012). האלבום המנצח ייאלץ להמתין, ואפשר כי הוא עושה זאת ברגע זה ממש, לדאבונם של הקוראים כולם. אך על-כך כבר אכתוב בפעם אחרת, ולעת עתה אציין אלבום נוסף, מהשנה החולפת דווקא. חרף שם הלהקה הילדותי, ל-Starfucker יצא אלבום נחמד למדי (ואולי אין כאן ניגוד). הוא מרקיד, משמח ועוצר מדי פעם כדי להרהר במהות החיים והמוות (שאיפה מעט יומרנית שתואמת לרוח הבלוג).
ויש אפילו קליפ דבילי:


אין תגובות: