יום חמישי, 27 באוקטובר 2011

חלוקה

חובות, חובות, חובות. אני כותבת אותן על פתק קטן ומקווה שהיד האלוהית תמחק אותן, לפני ש... אבל הן הרי לעולם לא נגמרות! הגשתי את עבודתי האחרונה למזכירה העייפה ואמרתי שלום לחתול השמן. החלפתי חובה אחת בחובה אחרת. שטפתי את הדירה עם עדן ו. ואחרי-כן אכלנו יחד ספגטי בצלחות זכוכית חגיגיות. דיברנו על דברים משמחים אבל גם על כאלה שלא. ולא שזו החלוקה שנעשית אצלנו: בין שמח לעצוב. אך פעם היה נדמה לי שכך עובד העולם. אנשים היו מסתובבים אז עם כרס גדולה של שמחה. לא כולם, אמנם. לא כולם. אני קוראת בספרים הנכונים ויודעת שמבט אחד יכול למלא ואחר לרוקן. על המבטים הניטראליים לא רשום דבר ומכאן אני מניחה שהמציאות יכולה לרפא או לפצוע. לו רק הייתי לומדת לכתוב! הייתי רושמת את כל זה על פתק קטן ואז ממהרת למחוק.
בחודש האחרון ובהשראת אחותי יוצא לי להאזין הרבה ל- Male Bonding, להקת Punk לונדונית. את Male Bonding רציתי לציין כאן כבר מזמן.. עוד באלבום הקודם שלהם. כעת אוכל למחוק את שמם מרשימת החובות ולרשום לפניי להקה אחרת.
הנה כתבתי עוד פוסט. והנה, שיר שאני מחבבת במיוחד:

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

יום חדש

אך החיים ממשיכים, ולראיה: חילופי העונות והזמן ההולך ומתקצר. ב"זמן" אני מתכוונת לחופש, וב"חופש" אינני מתכוונת לדבר. בקרוב תתחיל שנת הלימודים השנייה שלי. משום כך אני מרגישה כעת בדחף הבלתי מוסבר, המוכר לתלמידי החוג לספרות, לתאר את הזמן בדימויים ליניאריים או מעגליים. אם הלילה ירד על העיר ירושלים והחדר החשיך בהדרגה זו כנראה הוכחה לכך שהזמן הוא ליניארי.. אלא שגם מחר כל זה צפוי לקרות ובמחזוריות זו יש תנועה מעגלית דווקא. עניין מבלבל!
השבוע, בין היתר, יצא אוסף הקלטות של Someone Still Loves You Boris Yeltsin. ל-SSLYBY הייתי מאזינה הרבה במהלך השירות הצבאי שלי, ואף ציינתי פה בזמנו את האכזבה שלי מהאלבום השלישי, שהרגיש לי כמו גרסא מתאמצת ללהקת האינדי החביבה. אולי בגלל זה נחמד לי במיוחד שכל ההקלטות המוקדמות שלהם, לרבות הקלטות שלא יצאו מעולם, קובצו לכדי אלבום חדש. שילוב בין ישן לחדש, ואפשר אף לחזק ולומר: שילוב בין ליניאריות למעגליות. עניין משמח!

קיים גם עניין משמח נוסף, אך לא נגדיר אותו כליניארי או מעגלי, והוא: עיצובו המחודש של הבלוג על-ידי חברתי הטובה עדן ו. על כך אומר תודה.