יום שישי, 30 בספטמבר 2011

השראה

כשאני מבקשת לעצמי השראה.. אך לעולם אינני יודעת מהיכן עליי לבקש. בעבר היה נדמה לי שרעיון ההשראה יובא מארה"ב. כיום נדמה כי הוא מיוצר בבלוגי המוזיקה, האופנה וה"לייף סטייל". עניין מאוס.
אני מקנאה באנשים יוצרים. אנשים שעובדים קשה ובמו ידיהם מייצרים "השראה".
ובהקשר הזה: Wilco.
אני מדמיינת איך בעתיד הרחוק מישהו יתקל באלבומים של Wilco – בכל האלבומים של Wilco – וירגיש כאילו נפל בידיו אוצר גדול.
ובהקשר הזה: The Whole Love, אלבומם האחרון, שהוא יפה, יפה.
מאז שחזרתי לישראל התגנבה ללבי המחשבה העצובה המוכרת: אולי יצירה אמיתית צריכה לנבוע ממקום של היעדר.
אני מקפיאה לתקופה קצרה את הבלוג. עד אשר יהיה לי מחשב חדש ומתפקד. ועד אשר ארגיש מלאה פחות וכתיבתי תהיה מלאה יותר.

יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

אבק

מעולם לא התגוררתי מחוץ לעיר, אך בארבע השנים האחרונות התרחקתי מלבה הפועם. כעת, מיקמתי את עצמי מחדש בסמוך למרכז, באותה שכונה שבה גדלתי. ברחוב זה הייתי חולפת פעמיים ביום, בדרכי לבית-הספר התיכון. הנוף לא נתעמעם בזיכרוני, אך האבק הנערם בפינות החדר ומתחת למיטה – האבק הנצחי המאפיין את המגורים העירוניים בסמוך לכביש – דווקא האבק הזה נשתכח מלוח לבי. כשהייתי בת אחת-עשרה עברתי ביחד עם משפחתי לקנדה, ומחלון חדרי נשקפה מסילת הרכבת. האבק שנצטבר על המדפים היה שחור, אך נהניתי להאזין לשקשוק הרכבת הדוהרת, כשזו הייתה חולפת בסמוך לחלוני, ואז מתרחקת. בלילות הייתי חולמת על ישראל.
ציפיתי לקראת יציאתו של האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks, בידיעה כי הוא עתיד להיות מופק על-ידי הגאון-היוצר Beck. שיתוף פעולה בין שני אמנים אהובים הוא תמיד עניין מרגש, אך לרוב התוצאה נוטה להישמע לי יותר כמו פשרה מאשר משהו חדש וגדול יותר. האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks אינו מתפשר, אך לא בגלל שהוא גרנדיוזי יותר. עדיין יש כאן הצליל המוכר של סטיבן מלקמוס (שנשמע לי תמיד כמו מוזיקת רוק שהולחנה בימי הביניים), אך אפשר גם להבחין בהבלחות של בק, כדוגמת הקטע האינסטרומנטלי החללי והתלוש, Jumlegloss, או השיר הפולקי (No One Is (As I Are Be, שנחתם במפוחית המוכרת.
יצירה גדולה, כמו אהבה גדולה, לא צריכה להיות גרנדיוזית, ושיר יכול לרגש גם אם נדמה אותו להבלחה. לשקשוק הרכבת הדוהרת מתחת לחלון. כזהו Mirror Traffic, האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks.

לדף המייספייס

להורדת האלבום Mirror Traffic

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

ספטמבר

הקליפ האהוב עליי בשנה החולפת היה הקליפ לשיר Solitude Is Bliss של Tame Impala, להקת הפסיכדליה האוסטרלית, שהיא למעשה גם אחת הלהקות האהובות עליי כרגע.


ל-Innerspeaker, אלבום הבכורה של Tame Impala, שממנו לקוח השיר הנ"ל, יוצא לי להאזין יחסית הרבה. גם ל-EP הראשון של Tame Impala מ-2008 אני שבה להאזין בכל כמה זמן. לפני הטיסה לאנגליה התגלגלתי במקרה לאוסף דמואים מוקדמים של הלהקה, וביניהם גם כמה שירים שיצאו תחת שם הבמה הקודם שלהם: The Dee Dee Dums. כעת אני מאזינה גם לכל אלה.
את אהבתי ל- Tame Impala, כמו כל אהבה בעצם, אפשר למדוד באמצעות שני כלי מדידה: השכל והרגש. אך מה לעשות כשהרגש מהול בתוך השכל, כתיון הנספג לתוך כוסית מים צלולים? אודה ואתוודה: מלאכת הסינון וההפרדה קשה עליי במיוחד. לכן הכתיבה שלי יכולה להיות מכונה "סנטימנטאלית" או "מאוסה", אך לעולם לא "טכנית" או "עניינית". מדוע הכתיבה הרגשנית הזו כל-כך קשה לי, חודש אחרי? אולי בגלל המאמץ, השכלתני דווקא, הכרוך בבקשה לתרגם את רגשותייך לתוך אוצר מילים ענייני.
כשצפיתי לראשונה בקליפ לשיר Solitude Is Bliss חשתי ב"רגש" מסוים שנתרגם אצלי ל"אי נעימות" או "מלנכוליה" או "מועקה", או כולם גם יחד. הקליפ הכה בי (ובניסוח קלוקל זה אני מתכוונת לתגובה הרגשית האוטומטית שלי כלפיו) ככזה העוסק במוות ובהתמודדות עם המוות. ואמנם, מאוחר יותר קראתי פרשנות של מפיקי הקליפ שחילקו אותו למספר חלקים, הקשורים בשלבי האבל השונים. כל זה מאיר כמובן באור חדש את מילות השיר, כשקשה להתעלם מהאירוניה שבאמירה Solitude is bliss.
אכן, מעטים הם האנשים שיבכרו את הבדידות על-פני החברה ואת הגלמודיות על-פני הזוגיות. בחודש האחרון מצאתי עצמי מוקפת אנשים: סטודנטים זרים, מרצים ומתרגלים, בריטים במצבי שיכרות שונים. חברים. שבתי ארצה לחדרי הישן ועברתי לחדש. דלתו אינה נסגרת כראוי ומזוודות נערמות בפינתו.

כשהייתי באנגליה האזנתי בין היתר גם ל-Pond, להקה המורכבת משלושה חברים של Tame Impala. אלבומם השלישי, Frond, יצא ב-2010, באותה השנה שבה יצא גם Innerspeaker של להקת האם. כמו Tame Impala גם Pond מנגנים רוק פסיכדלי, אך בעוד Innerspeaker נשמע לי עדכני ו"בועט", Frond אלבום הרבה יותר קלאסי ומחויך. מאחר וכך הוא מזכיר לי דווקא את ההקלטות המוקדמות והבוסריות יותר של Tame Impala (בין הקלטות אלה בולט לטובה במיוחד הכיסוי של Tame Impala לשיר
Remember Me של Blue Boy).

הפוסט הזה מפוזר, אך כאלה הן גם מחשבותיי כרגע. בשבוע הבא אתפנה לסדר אותן מחדש.

לדף המייספייס של Tame Impala