יום שני, 19 בדצמבר 2011

מגלשה

אז מה אם רציתי לומר דבר אחד? בפועל יצא לי דבר אחר. ובכלל.. ככל שהזמן נעשה דליל יותר, כך מבשילה בי הציפייה עד שהיא כבר מעלה סרחון, זה הסרחון המאפיין את כל הציפיות שהבשילו יתר המידה עד שנרקבו. אך מתישהו ייעשה הזמן דחוס יותר. אז אלמד לקרוא ולכתוב, ושוב אדע לשנן: הו, כמה שכל זה נפלא! או שאקנה לי זר פרחים ואחזיק אותו לנגד עיניי כך שהמציאות תיעשה לנפלאה באמת. אך דימוי זה שייך לספר אחר, בעוד כרגע אני רואה לנגד עיניי דווקא את דימוי המחסן: המוח האנושי כמחסן (או שמא הייתה זו חנות מזכרות?), שבו נערם הידע באקראי ובלא כל עקרון מארגן. מדוע נתפסתי דווקא לדימוי המחסן? אולי משום תחושת העומס שבו, כמו גם חוסר התכלית.
אך לא זה מה שרציתי לומר. רציתי לדבר דווקא על הזיכרון ולא הידע. ואף זה אינו מדויק, שכן בפועל לא חשבתי על הזיכרון האנושי, אלא על הזיכרון הספציפי. ואפשר שחשבתי דווקא על קנדה, וזו הציפה לפניי את אותם הדימויים המידיים, אלה הקרובים לפני השטח, כדימוי המגלשה האדומה וספות העור המזויפות והגלידה ומלחמת המים.. וזכרתי את כל אלה וחשתי עצבות, אף שגם אותה אגדיר כשטחית בהיותה קרובה יותר לפני השטח. כשניסיתי להעמיק יותר פנימה נזכרתי משום מה בשקפים הצבעוניים שהיינו מכינים לקראת שיעור אקטואליה, ואיך ישבתי פעם עם לורה במשרד הקטן שמאחורי חנות הרהיטים ושקדנו מעל לשקף - שקידת המהגרים והמפגרים. כשחזרתי לישראל ראו בי גיבורת תרבות אמריקאית משום מה. גם זה חלף במהרה.
אך לא זה מה שרציתי לומר. ואולי רציתי לקשור שוב בין הזיכרונות למוזיקה ולטעון לכך שהאחד נובע מהשני ולהפך. אך מה לעשות שכך יהיה תמיד: כשאאזין ל-Pixies אזכר באפריקה וכשאאזין לאלבום הכחול של Weezer אזכר בקנדה. לא סתם אני מציינת את שתי הלהקות בסמיכות, שהרי ברור מאליו הקישור המוזיקלי. כעת אטען לקישור מוזיקלי נוסף אך לא אנסה להאדיר אותו לצד הפיקסיז או האלבום הכחול. המדובר בלהקת ה"רוק האלטרנטיבית", Sleeping Bag, שמקורה בבלומינגטון, אינדיאנה. אלבום הבכורה של Sleeping Bag, שיצא באוגוסט, הוא בדיוק מסוג האלבומים שאני ישר יודעת שאני אוהב. מובן שזה קשור גם בחוויה הרגשית: בעובדה שאני מקשרת בינו לאלבום הכחול ולקנדה, בין תקופת ההתבגרות לתקופת הילדות, בין הפיקסיז לאפריקה וכן הלאה וכן הלאה, בהשתלשלות שנמשכת עד אינסוף ובחזרה. כל זה מתקבל על הדעת ומעבר לכך אין ביכולתי להסביר מדוע אני אוהבת את שאני אוהבת.
 

3 תגובות:

אורן אמר/ה...

פוסט מצוין

נמרוד אמר/ה...

היי, הזכרת את קונדרה אז אני אגיב.

אנונימי אמר/ה...

גילוי מרענן, תודה!
האלבום השני שלהם יוצא באוקטובר :)

מיכאל גינזבורג