יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

אבק

מעולם לא התגוררתי מחוץ לעיר, אך בארבע השנים האחרונות התרחקתי מלבה הפועם. כעת, מיקמתי את עצמי מחדש בסמוך למרכז, באותה שכונה שבה גדלתי. ברחוב זה הייתי חולפת פעמיים ביום, בדרכי לבית-הספר התיכון. הנוף לא נתעמעם בזיכרוני, אך האבק הנערם בפינות החדר ומתחת למיטה – האבק הנצחי המאפיין את המגורים העירוניים בסמוך לכביש – דווקא האבק הזה נשתכח מלוח לבי. כשהייתי בת אחת-עשרה עברתי ביחד עם משפחתי לקנדה, ומחלון חדרי נשקפה מסילת הרכבת. האבק שנצטבר על המדפים היה שחור, אך נהניתי להאזין לשקשוק הרכבת הדוהרת, כשזו הייתה חולפת בסמוך לחלוני, ואז מתרחקת. בלילות הייתי חולמת על ישראל.
ציפיתי לקראת יציאתו של האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks, בידיעה כי הוא עתיד להיות מופק על-ידי הגאון-היוצר Beck. שיתוף פעולה בין שני אמנים אהובים הוא תמיד עניין מרגש, אך לרוב התוצאה נוטה להישמע לי יותר כמו פשרה מאשר משהו חדש וגדול יותר. האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks אינו מתפשר, אך לא בגלל שהוא גרנדיוזי יותר. עדיין יש כאן הצליל המוכר של סטיבן מלקמוס (שנשמע לי תמיד כמו מוזיקת רוק שהולחנה בימי הביניים), אך אפשר גם להבחין בהבלחות של בק, כדוגמת הקטע האינסטרומנטלי החללי והתלוש, Jumlegloss, או השיר הפולקי (No One Is (As I Are Be, שנחתם במפוחית המוכרת.
יצירה גדולה, כמו אהבה גדולה, לא צריכה להיות גרנדיוזית, ושיר יכול לרגש גם אם נדמה אותו להבלחה. לשקשוק הרכבת הדוהרת מתחת לחלון. כזהו Mirror Traffic, האלבום החדש של Stephen Malkmus and the Jicks.

לדף המייספייס

להורדת האלבום Mirror Traffic

2 comments:

מל אמר/ה...

ופתאום ממש מסתדרת לי התלהבותך הקטנה מהמיטה שבנה לי אבא, שלא מאפשרת כניסה כה קלה של אבק מתחתיה. זה מה שאני אוהבת אצלך, אני מאמינה לך.

יעל אמר/ה...

תמיד את תופסת אותי בקטנות :)