יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

ספטמבר

הקליפ האהוב עליי בשנה החולפת היה הקליפ לשיר Solitude Is Bliss של Tame Impala, להקת הפסיכדליה האוסטרלית, שהיא למעשה גם אחת הלהקות האהובות עליי כרגע.


ל-Innerspeaker, אלבום הבכורה של Tame Impala, שממנו לקוח השיר הנ"ל, יוצא לי להאזין יחסית הרבה. גם ל-EP הראשון של Tame Impala מ-2008 אני שבה להאזין בכל כמה זמן. לפני הטיסה לאנגליה התגלגלתי במקרה לאוסף דמואים מוקדמים של הלהקה, וביניהם גם כמה שירים שיצאו תחת שם הבמה הקודם שלהם: The Dee Dee Dums. כעת אני מאזינה גם לכל אלה.
את אהבתי ל- Tame Impala, כמו כל אהבה בעצם, אפשר למדוד באמצעות שני כלי מדידה: השכל והרגש. אך מה לעשות כשהרגש מהול בתוך השכל, כתיון הנספג לתוך כוסית מים צלולים? אודה ואתוודה: מלאכת הסינון וההפרדה קשה עליי במיוחד. לכן הכתיבה שלי יכולה להיות מכונה "סנטימנטאלית" או "מאוסה", אך לעולם לא "טכנית" או "עניינית". מדוע הכתיבה הרגשנית הזו כל-כך קשה לי, חודש אחרי? אולי בגלל המאמץ, השכלתני דווקא, הכרוך בבקשה לתרגם את רגשותייך לתוך אוצר מילים ענייני.
כשצפיתי לראשונה בקליפ לשיר Solitude Is Bliss חשתי ב"רגש" מסוים שנתרגם אצלי ל"אי נעימות" או "מלנכוליה" או "מועקה", או כולם גם יחד. הקליפ הכה בי (ובניסוח קלוקל זה אני מתכוונת לתגובה הרגשית האוטומטית שלי כלפיו) ככזה העוסק במוות ובהתמודדות עם המוות. ואמנם, מאוחר יותר קראתי פרשנות של מפיקי הקליפ שחילקו אותו למספר חלקים, הקשורים בשלבי האבל השונים. כל זה מאיר כמובן באור חדש את מילות השיר, כשקשה להתעלם מהאירוניה שבאמירה Solitude is bliss.
אכן, מעטים הם האנשים שיבכרו את הבדידות על-פני החברה ואת הגלמודיות על-פני הזוגיות. בחודש האחרון מצאתי עצמי מוקפת אנשים: סטודנטים זרים, מרצים ומתרגלים, בריטים במצבי שיכרות שונים. חברים. שבתי ארצה לחדרי הישן ועברתי לחדש. דלתו אינה נסגרת כראוי ומזוודות נערמות בפינתו.

כשהייתי באנגליה האזנתי בין היתר גם ל-Pond, להקה המורכבת משלושה חברים של Tame Impala. אלבומם השלישי, Frond, יצא ב-2010, באותה השנה שבה יצא גם Innerspeaker של להקת האם. כמו Tame Impala גם Pond מנגנים רוק פסיכדלי, אך בעוד Innerspeaker נשמע לי עדכני ו"בועט", Frond אלבום הרבה יותר קלאסי ומחויך. מאחר וכך הוא מזכיר לי דווקא את ההקלטות המוקדמות והבוסריות יותר של Tame Impala (בין הקלטות אלה בולט לטובה במיוחד הכיסוי של Tame Impala לשיר
Remember Me של Blue Boy).

הפוסט הזה מפוזר, אך כאלה הן גם מחשבותיי כרגע. בשבוע הבא אתפנה לסדר אותן מחדש.

לדף המייספייס של Tame Impala