יום שישי, 22 ביולי 2011

קיץ עמום

אם תשאלו את השכן שלי אם לא מפריע לו הבור הגדול שנפער בפתח ביתו, הוא יענה לכם: כן.. אבל הנוף! לכן הוא מתרגש כעת לקראת ארוחת הערב המשפחתית שעל גג ביתו המפואר, המנצנץ לעת ערב באור המנורות המתכתי, היוקד. הוא לבוש בחליפה אפורה ונעליו חורקות כשהן פוגשות בחצץ, בעת שהוא מתקדם לעבר דלת הכניסה האחורית (מתחת לקדמית, כאמור, נפער הבור). יום אחד, למגינת לבם של חתולי הרחוב, ימלא החצץ את הבור.
לאלבום החדש של Slow Loris, פרויקט lo-fi של בחור אמריקאי בשם ווסלי דויאל, קוראים: Routine Glow. ואכן, ברגעים מסוימים אפשר להבחין בזוהרו. לא עוד אור מתכתי, יוקד, אלא נהרה פנימית, עמומה. כך נשמע הקיץ שעבר וכך גם נשמע הקיץ הנוכחי. כמו מרבית להקות ה-lo-fi גם כאן הצליל לא מלוטש, אך לא במובן החובבני של המילה, אלא במובן החביב. אמנם חציו הראשון של האלבום עולה על חציו השני, אך כך קורה לפעמים ב-lo-fi. האור מתעמעם. והלילה יורד. לרווחת חתולי הרחוב.


אין תגובות: