יום רביעי, 13 ביולי 2011

תפאורה

אני אוהבת את החדר שלי, אך עדן ו. לא אוהבת כשאני מכנה אותו "תפאורה". בימים האחרונים אני מנסה להביא את עצמי לכתוב ולא מצליחה. לא רק פה אלא בכלל. אבל אם אנחנו כבר פה, אתאר לפניכם את החדר שלי: במרכזו יש מיטה ומעליה תקרה גבוהה במיוחד. הקירות עשויים אבן, מלבד קיר גבס אחד המפריד בין החדר לשירותים. על קיר זה תלוי פוסטר גנוב (גונב ומתבייש). מאחורי המיטה יש... נו, נקרא לזה משענת. נוח לקרוא שם ספרים, וגם הרבה ספרים ישנם, מסודרים על-פני שלושה מדפים: במדף העליון יש ספרי ילדים לרוב ושני ספרי תנ"ך (אחד קיבלתי בתיכון, השני בצבא). במדף שמתחתיו יש בעיקר פרוזה, אך גם אנציקלופדיה מאוירת. במדף התחתון (זה כבר מחובר למה שכיניתי "משענת") יש בעיקר ספרים לצרכי לימוד, אך גם כאלה שאני קוראת עכשיו סתם. שיקרתי כשאמרתי מקודם שיש שני ספרי תנ"ך במדף העליון, אחד מהם נמצא כרגע במדף התחתון. מלבד זאת על המדפים ישנם: גלויות, ציור שעדן ו. ציירה, תיבת נגינה שלא עובדת, שעון קוקייה שלא עובד, תמונה שלי מהגן עם כובע טמבל מבד ג'ינס, מנורת לבה שקיבלתי מאחותי לבת מצווה ולא נעשה בה שימוש ומנורת קריאה שנעשה בה שימוש. ליד המיטה עומדת מכתבה מעץ שהגיעה מאפריקה, ולא נחטא לאמת אם נקרא לה "שולחן איפור". משמאל לשולחן האיפור נמצא שולחן כתיבה, או אפשר: "שולחן מחשב". השולחן בצבע לבן והידיות שלו הן כעין יהלומי פלסטיק, המשווים לו מראה יוקרתי. בחדר יש גם ארונות ופסנתר, והכל עשוי בטוב טעם, בקיצור.
אך מדוע חשה אני כרגע עצבות? אולי בגלל שמניתי חפצים מחדרי כדרך שאדם מונה עודף. עשיתי זאת בחשדנות ובריחוק. אך מעל לכל עשיתי זאת בלגלוג. אני מתנצלת על הלגלוג ומתחילה את הפוסט מחדש:
השבוע קניתי מיטה לדירה החדשה, זו שאעבור אליה בקרוב. את דגם המיטה, כך הסביר לי המוכר, מכנים הסטודנטים: "רפסודה". ואכן אפשר לדמיין כיצד זו מפליגה לה הרחק, הרחק... אך זוהי מחשבה מאוסה במיוחד. לאמיתו של דבר לא הייתה כל רפסודה וגם לא אוקיינוס להפליג בו. היה מוכר פלרטטן, קרש ומזרן. השילוש הקדוש, רבותי, ובמחיר מציאה.
כיניתי את המחשבה על הפלגת המיטה "מאוסה", אך מאוסה ממנה היא הפלגת האדם בזיכרונותיו שלו. כאן אין עוד דימוי של אוקיינוס אלא של ביצה, ובתוך עיסה עכורה זו שוקע האדם עד לקודקודו ממש.
כשאני מאזינה לאלבום הבכורה המדובר של Unknown Mortal Orchestra אני מרגישה כאילו מישהו אומר לי משהו שכבר שמעתי. אך אולי לא שמעתי ממש, אלא היה זה מעין חלום. לכן הדברים נשמעים לי כעת כמו מבעד לספוג (נו, זהו אפקט מוכר). השיר Strangers Are Strange, שהוא ללא ספק אחד משיאי האלבום, נשמע כמו שיר של Ween שמעולם לא הולחן. אחריו מגיע השיר הנפלא Boy Witch, שיר שצריך לגלות כל פעם מחדש ונדמה לניסיון להבחין ברוח רפאים בתוך עננה של אבק. שיר זה חותם את האלבום, ולאחריו שב החדר להיות שקט. בשקט מוכל גם הייאוש. אך אפשר כי החופש יגיע בסופו של דבר. תגיע גם המיטה. והחדר הריק יתמלא.

להאזנה רציפה לאלבום Unknown Mortal Orchestra

להורדת האלבום

תגובה 1:

אריאל אמר/ה...

אוי את מקסימה, איזו מקסימה את.