יום שישי, 24 ביוני 2011

כלי למדידת המרחקים

הבעיה היא שבכל אני מערבת את הרגש. אבל מילא הרגש... למי בימינו אין רגש? הבעיה היא בזיכרון. ואף זאת עליי לחדד, שכן כוונתי אינה לזיכרון כעומד בזכות עצמו (אם אכן עומד הוא בזכות עצמו), אלא להתבוננות המאוחרת, המאוסה והבלתי נגמרת. ההזכרות הפעילה, הטפילית (וכאן אני שומעת את מילותיה של כרמל א. כאיזשהו מלמול רחוק שעליו גובר שאון התודעה הרוחשת תמיד: "על הכל אחראי הדופמין... וזה קורה בעיקר בלילה ובעיקר אצל נשים". אך אולי לא ציינה היא את ה"דופמין" אלא גורם אחר, ומכאן שעשיתי כאן עוול נוראי, לא רק לדופמין היקר, אלא למדע כולו. על כך התנצלותי הכנה).
שלשום חלמתי שאני טובעת. אך אפשר גם שלא טבעתי, אלא הייתי פשוט כך: שקועה בתוך המים. וזה סימן, כנראה, לכך שהמאוורר עשה את עבודתו נאמנה. אבל ההרגשה הזו, של להיות שקוע בתוך המים, לא הייתה לי נעימה. עכשיו כשאני הופכת בדבר, נדמה לי שאותה הרגשה ליוותה אותי במהלך היומיים האחרונים... עד לרגע בו התעוררתי היום משנת הצהריים הטרופה, כאדם שאוחזים בשערותיו ושולים את ראשו הרטוב מתוך גיגית של מים.
שוב אני כותבת דברים חסרי פשר, וזה סימן למעורבותו של הרגש. אבל היום מדדתי את המרחק שבין הבית לאוניברסיטה וגיליתי שבדרך חזרה האזנתי לשני שירים יותר מאשר בדרך הלוך. וזה אומר שבממוצע הדרך ארכה אלבום שלם של Hooray For Earth. וזה אומר... ששוב אני כופה את המוזיקה על הפוסט, ואת בן הכלאיים הזה שחציו מוזיקה, חציו מילים ריקות, אני מאמצת אל לבי, כדרך שאמו של הקיפוד הנס אימצה אותו אל לוח לבה, על-אף הכיעור שבו. ומגעו היה רך.
נזכרתי ב
פוסט הקודם שכתבתי על Hooray For Earth. זה היה לאחרונה ולכן אני מרשה לעצמי לגלוש כאן בתיאורים חסרי פשר, מבלי להרחיב את הדיבור על המוזיקה עצמה. המוזיקה עצמה משמשת אותי למדידת המרחקים, בעוד המילים משמשות אותי לביאור ולהסבר... ואולי דווקא הן המסבכות את הכל. אך לא יפה להאשים תמיד את המילים. האמת היא, שהבעיה היא ברגש. בכל אני מערבת את הרגש.

להורדת האלבום True Loves

4 תגובות:

Yftach אמר/ה...

אני ממש אוהב את הפוסטים שאת כותבת בנימה של הגות.
תמיד רציתי להיות פובליציסט והוגה דעות כשאני אהיה גדול, אבל אף פעם לא הרגשתי שיש לי מספיק דעות.

יעל אמר/ה...

אוי אבל יש בזה משהו כל-כך מלאה!

האמת ש"אהיה פובליציסטית" זו התשובה הקבועה שלי לשאלה: "מה את מתכוונת לעשות עם תואר בספרות?". זה נשמע יותר מכובד מ"אהיה מובטלת".

Yftach אמר/ה...

תשובה מצויינת.
אני לא מעז אף פעם לשאול אנשים מה הם יעשו עם התואר שלהם.
קצת ישיר מדי...

כרמל א אמר/ה...

זה אכן הדופמין, לא טעית.
מרגש אותי להיות אינטרטקסט בטקסט שאני אוהבת.