יום חמישי, 9 ביוני 2011

חברות

טוב שהוכח כי קיימת מציאות ממשית הנמצאת מעבר לגבולות התודעה הפרטית. כך יכולים אנו לתלות את רגשותינו באיזושהי נקודה חיצונית, בדרך שדלת נתלית על ציר חורק ורעוע. את העצבות שלי אני תולה כרגע על עומס הלימודים, וחשה איך זו חורקת סביב ציר לא לה. לא, המציאות החיצונית לעולם אינה יכולה להיות המקור הבלעדי לעצבות. קיים גם ציר פנימי, מקובע ומשומן היטב, שסביבו היא נעה, במין תנועה חרישית אבל מורגשת היטב. אלא שנוח יותר להשיב: אני עצוב בגלל הלימודים, או בגלל שלבי נשבר, או בגלל השד יודע מה, העיקר שיהיה גורם חיצוני. לפעמים אני מבקשת לחמוק מכל זה, אלא שאז שוב חובטת המציאות בכנפיה הגדולות והגסות. והיא אכן קיימת, המציאות החיצונית, אין לטעות בדבר.
אך לא כל הצירים החיצוניים חורקים כשאנו תולים עליהם את כובד רגשותינו. למשל: ציר החברות. אני אדם רגשן, וזה כנראה אומר שיש בי מידה מסוימת של אכזריות... אבל על כל הסנטימנטים האלה שלי יודעים להתגבר חבריי. החיים, ככלות הכל, אינם במקום אחר. לכן טוב שיהיה מי שיגיד לך:
Get back into the rhythm of things and come to the bar, ואם יוצא במקרה שזה Pete and The Pirates, אז שיהיה כך!
את השיר Come to the Bar אני אוהבת במיוחד, ולמעשה הייתי יכולה להסתפק רק בו (אבל טוב שיש גם המשך לאלבום). הוא מזכיר לי, בעצבות המשמחת הזו שלו, שיר אהוב אחר. וזה בתורו מזכיר לי דבר נוסף... החיים לא כאלה נוראיים. אפשר אפילו לחגוג אותם, אם מתחשק.



לדף המייספייס


להורדת האלבום One Thousand Pictures


(ותודה לאייפוד רעב)

תגובה 1:

אבנר אמר/ה...

העצבות היא כה מסובכת. מצחיק ומריר הוא עד כמה פתרונותיה פשוטים וברורים.