יום שבת, 21 במאי 2011

תחומה בגבולות השפה

למעשה קורה כאן דבר מוזר למדי. שהרי בעת שאני מתבקשת להוכיח, בהסתמך על מאמר מהימן, כי אנו, בני האדם, מקיימים בהכרח קשר עם העולם החיצוני, כלומר יוצאים מן השפה אל העולם ולהיפך (רוצה לומר: אנחנו לא חיים במטריקס וכו' וכו'), הרי שבימים האחרונים אני מוכיחה את ההיפך הגמור ותוחמת את עצמי בגבולות השפה. "זוהי תחילתה של תקופה מופלאה" לוחש הלחשן מתחת לבמת התיאטרון, "תקופת המבחנים" (הבנתם?? יש כאן מטאפורה על החיים). כמה מדהים! החיים ממשיכים להתקיים גם בלעדיי. אני כאן, והם שם, הרחק, הרחק, ורק ריח המדורות שמזדנב לו מבעד לחריץ שמתחת לדלת, משמש עדות לכך שהם אמנם ממשיכים להתקיים. אבל באמת, אם יש חג שזוכה בתואר "החג הפרימיטיבי", הרי שזה ל"ג בעומר (ואני לא אומרת את זה בהתמרמרות).
בקיצור, להלן המלצה מוזיקלית, תחומה בגבולות השפה, כיאה להמלצות מוזיקליות:
את Sea Oleena הכרתי בשבוע שעבר דרך חברי לאינטרנט יפתח, וכבר בשמיעה ראשונה ידעתי (אבל אל נא תקראו לזה "אינטואיציה נשית"), שאני עתידה לציין אותה מעל דפי הבלוג. אני לא רוצה להגיד שיש איזשהו מתכון בטוח למוזיקה שאני אוהב, שהרי לא כל הפקת חדר שינה, מלווה בפסנתר ומושרת בקול עצוב-מתוק, מביאה אותי לידי התרגשות. לפעמים הפקות שכאלה מסתכמות בקיטש סתם, ולרוב הן מסתכמות בסתם סתם. למעשה, גם Sea Oleena נעה על הגבול הדק שבין מלנכוליה לקיטש, אבל זה בסדר כי זה לגמרי עובד. מלבד זאת, כל ההקלטות שלה הועלו ל-bandcamp להורדה בחינם. ומלבד זאת, ישנו השיר הנהדר הזה:





והשיר הנהדר ההוא:



לדף ה-bandcamp


(זה כנראה המקום לומר שאני תמיד שמחה להחליף המלצות מוזיקליות, דרך המייל או ה-Last.fm).
(וזה המקום לאחל חג שמח).

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

הקיטש המלנכולי ללא ספק עובד, ליווי נפלא ללילה הנוכחי שלי. ובקשר לתקופת הלחץ שכמעט ניתן להרגיש לא קיים בתוכה- היא מסתיימת בקרוב. דרך אגב, אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך. הוא נהדר!

יעל אמר/ה...

אני דווקא מרגישה כאילו תקופת הלחץ ממש בתחילתה, אבל זו דרך חיובית להסתכל על זה :)