יום שלישי, 3 במאי 2011

ושוב

לא נעים להודות בדבר, ובמיוחד לא בחברת המשוררים (ובפרט המשוררים האובדניים), אבל הלב (במובנו המטאפורי), באותה מידה שהוא מסוגל להצטמק, כך הוא גם יכול לשוב ולהתרחב מחדש. הלא נדמה שהיה זה אך לפני רגע ופעמה בלבך אהבה. מסוג האהבות הערטילאיות, החמקניות, הנשגבות לכאורה. ואף הזלת עליה דמעות הרבה, ודימית אותה ל"להבה". אך כיום, כמה מוזר, כיום לא נותר ממנה דבר.
כך גם עם המוזיקה, יודעת אני להצביע על להקה מסוימת ולהגיד: הלא פעם הייתה כאן אהבה, ואילו כיום? כיום אין פה דבר. ומאחר שאני ממליצה פה על אלבומים חדשים מדי שבוע, היו סמוכים ובטוחים שתחושה זו מתעוררת בי פעמים רבות. אלא שכמו "בחיים האמיתיים", כך גם במוזיקה, אין באותה תחושה כדי לבטל את האהבה שאכן הייתה כאן, ואת ההקסמות הראשונית הזו, שדינה אמנם להישחק ולחלוף. לא, לא בהכרח זהו דינה.

השבוע נתקלתי בקליפ חדש לסינגל חדש של Hooray For Earth, שהועלה לאתר Pitchfork. יHooray For Earth אלה, להקת "אינדי" מניו-יורק, עתידים להוציא את אלבום הבכורה שלהם בחודש יוני הקרוב. את ה-EP הראשון שלהם הורדתי לפני כשנה. הייתי מאזינה לו בשובי הביתה משיעורי הגרמנית, חולפת בדרכי על-פני האישה המשוגעת המנענעת את ברכיה (זו הפותחת את דבריה ב"סליחה גברתי", אך שוב אינה מסוגלת להגיע לעיקר). ובעצם, מדוע אני אומרת את כל זה? כדי להעיד, בדרכי העילגת, שפעם הייתה כאן אהבה ושאהבה זו שבה ונתעוררה מחדש.
בעקבות הצפייה בקליפ, שמרגש אותי מסיבותיי שלי, החלטתי להעמיק את היכרותי עם Hooray For Earth, והגעתי בין היתר גם להקלטות אקוסטיות שהועלו לאתר Big Ugly Yellow Couch (מצורף למטה קליפ לדוגמא). אני יודעת שיש במעמד הספה הצהובה הזו מן הפוזה, אבל על כך אני משיבה בהרמת כתפיים. והעיקר, העיקר ששוב חשה אני התרגשות מסוימת נוכח המוזיקה המנצנצת הזו (אך לא אדמה אותה עוד ל"להבה").



3 תגובות:

Yftach אמר/ה...

הקליפ בפיצ'פורק הוא חתיכת הפקה בשביל להקת "אינדי"...
זה נחמד בכל מקרה.
פוסט מקסים, כהרגלך.

יעל אמר/ה...

חשבתי שכבר מזמן ויתרנו על הניסיון להגדיר מה זה "אינדי"..
:)

אנונימי אמר/ה...

את חושבת מיוחד.