יום רביעי, 20 באפריל 2011

של נעורים


וכך מתחיל לו יום נוסף בפרק שייקרא "חופשת הפסח": תחילה יללותיו של החתול של השכנים (עיניים לו גדולות וטיפשות) וקריצה לשעון המעורר, נמנום, ועוד חלום שמזדנב (דינו להישכח), ושוב קריצה לשעון המעורר ואיזושהי מחשבה מקניטה שמתופפת כל הזמן ברקע. אלו הם, אפוא, נעורים! ואפשר גם להגיד את זה תוך כדי הצבעה, ולהורות על החתול, על השעון, על המיטה (נעורים, נעורים ונעורים!).
אמנם אין אני יודעת להצביע היכן מתחילים הנעורים והיכן נגמרים, אך כשאני נמלטת מבין קירותיו הבוערים של בית החולים, שוב אני יודעת בבטחה שמוכרחים הם להתקיים. ולא שהייתה תקופה מוזהבת שכזו בחיי, שעליה אני יכולה להתרפק ולומר: אלו היו נעוריי! ואם הייתה תקופה שכזו, הרי שהייתה עגומה ביותר (אגב, גם על עגמומיות זו אינני מתרפקת). ובכל זאת, יודעת אני להגדיר את המקצב, והוא שמתווה עבורי את אותם נעורים מדומיינים, סמל העגמומיות המוזהבת. הייתי מצביעה כנראה על שלושה ז'אנרים: Punk, Grunge, Garage. אני אומרת "כנראה", משום שלא הייתה כל חשיבות לז'אנרים בזכות עצמם, אלא לאלבומים מאוד מסוימים כאלבום הכחול של Weezer, או Surfer Rosa & Come on Pilgrim של הפיקסיז.
האלבום החדש והמודלף של JEFF The Brotherhood נשמע (או בעצם מריח) כמו נעורים. זה טוב וזה משמח, במיוחד כשברקע ממשיכה לתופף אותה מחשבה מקניטה ואוויר החופשה נעשה דחוס יותר.


לדף המייספייס


להורדת האלבום We Are The Champions

אין תגובות: