יום חמישי, 24 במרץ 2011

חריקה

קורה שאני חשה צורך להסיר מלבי את מועקת המילים שנערמות בי, כאמור מהפוסט הקודם, כאותה כביסה מלוכלכת. ואף דואגת אני למיין קודם את המילים, כדרך שאדם ממיין את לבניו, כך שהן נחות לפניי בסדר מאוד מסוים, ויש שיאמרו "פואטי". אך על-אף הסדר שאני עורכת במילים, בסופו של דבר משתרבבות הן בלשוני כבמכונת כביסה, מלוות בקול חריקה ושקשוק. איזה מין הבלים גמורים אני עתידה לבטא? בועות סבון. כך למשל, על אף שבררתי לפניי דימויים מאוד יפים שנועדו לסייע בתיאור רגשותיי הסבוכים, כל שיוצא כרגע החוצה זו קשקשת איומה של אישה זקנה. איך להסביר את נטייתי לכתוב דווקא על השטיחים שבספריית האוניברסיטה? לשטיחים אלה הייתי יכולה לייחד מאמרים ארוכים ויפים. הייתי כותבת אודות הבדלי הצבעים שביניהם, צבעם הקודר והדהוי, האבק האצור בתוכם, ולבסוף גם אודות אותם טלאים, או איים רצפתיים, הנתחמים בידי השטיח (ונדמים מרחוק לפדחתו של אדם מקריח).
לאמיתו של דבר, הייתי רוצה להגיד דברים אחרים, אך הלב (אותו לב של צנונית) אינו נותן לי לנסח אותם כרגע.
אומר רק את הדבר הבא, ובזאת גם אסיים: הדיסק החדש של Micachu and The Shapes גורם לי לעצבות גדולה שאני מתקשה לכבוש. אפשר כי זו אחת היצירות היפות ביותר ששמעתי.

לדף המייספייס

להורדת האלבום Chopped & Screwed

תגובה 1:

אורן אמר/ה...

איים צרפתיים