יום שבת, 19 במרץ 2011

סגירת החוב המוזיקלי

למה אייחד את הזמן הקרוב? מאבק איתנים מתחולל בחדרי בין ערימת הספרים לערימת הכביסה. ואפשר גם להתפלפל ככה, באופן ספרותי, ולומר שלא רק בחדר נערמים הספרים והכביסה, אלא גם בנפש הענוגה (עדינה וספרותית היא הנפש!). מה לנפש ענוגה זו ולהכרעה בעניינים חומריים? תצנח נא אל הכיסא המשרדי ותתמסר אל עולם הרוח: למשל, למנגינה זו, הנישאת מעלה, מעלה, אל מעבר לעולם החומרי. השבוע אמרתי לעדן ו. שככל שאני מעמיקה יותר לתוך לימודיי האקדמיים, כך עבודותיי נעשות טרחניות יותר. אפשר אף להניח, בסבירות גבוהה למדיי, שבעבודה הבאה אשתמש באחד ממיני הביטויים האיומים, כדוגמת: "במקום שבו נושק הדמיון לדף". ואולי אף אשתמש בביטוי זה ממש, עד לידי כך הגיעו הדברים! מאחר וכך, עליי לדאוג לנצל את שעותיי האחרונות כבן-אדם, בטרם אהפך לצנונית טרחנית מהז'אנר הספרותי (וכאן מילת אזהרה לקורא, שכן החל מהיום יהא עליו לנהוג במשנה זהירות ולבחון האם את מילותיה של יעל הוא קורא, או שמא את מילותיה של צנונית).
אינני יכולה לחשוב על ניצול יעיל יותר של הזמן הקרוב, מאשר סגירת החוב המוזיקלי שיש לי, בדמות אלבום הבכורה של Grass Widow. את שלישיית הבנות מסן פרנסיסקו כבר הזכרתי פה לפני חודשים ארוכים, אבל ציינתי אותן כל-כך בדרך אגב, שכבר היה אפשר לטאטא אותן מתחת לשטיח. ובכל אופן, הרי שלא באמת התעמקתי בזמנו באלבום הבכורה של הלהקה. אלא שעכשיו, כנראה בהשפעת
Vivian Girls (ואם אינני טועה אכן קיים איזשהו קשר רופף בין שתי הלהקות), אני מקשיבה המון לאותו אלבום בכורה. לפרקים אני אפילו חושבת שהוא מתעלה על האלבום האחרון של Grass Widow, שעליו המלצתי בזמנו. כך למשל: השיר Out of Body Experience גורם לי ללבי הקטן, הנדמה לצנונית סגלגלה, כמו לקמול ולהיוולד מחדש, באותה נקודה שבה נושק הדמיון לדף.
לעזאזל.

אין תגובות: