יום שישי, 11 במרץ 2011

טעם החיים

ימי חמישי העייפים.
היה מומנטום מסוים של שמחה השבוע, שהתחיל בשתייה ונשנושים והסתיים בשתייה ונשנושים. אף הכיתוב שעל קופסת העוגיות המזרחיות סינן לעברי כי "החיים יפים!". אכן, אפשר כי העוגיות הן המוסיפות טעם לחיי כרגע. ויחד עם זאת, הבטן מנבאת רעות (האם על כך נאמר: סברת הכרס?). הסימנים כולם מורים על כך שבקרוב מאוד אצטרך לשוב ללמוד (לעזאזל! הייתכן שעבר כבר חודש מאז התחיל סמסטר ב'?). ובכל זאת, מה נעים למשוך את החופשה עד אין קץ, עד אין קץ!
הדחיינות אינה פוסחת גם על הבלוג הזה, וזאת על-אף שאני יכולה לחשוב כרגע על שלושה אלבומים לפחות, הראויים לציון כזה או אחר. אתחיל בציון האלבום הבולט מביניהם, ואראה לאן יוביל אותי השבוע הקרוב (רמז: לא יהיה זה אל חיק העבודה במטאפיזיקה).
האלבום החדש של Vivian Girls משמח אותי מאוד, ולו רק בגלל שהוא ממשיך את אותו הקו של להקות הגראז' שהאזנתי להן בקיץ האחרון. למעשה, אני רואה בו מעין נקודת אמצע בין
Eternal Summers ל-Pixies (הייתי רוצה לדעת האם עוד מישהו מוצא את הדמיון לפיקסיז, למשל בהתחלה של השיר Take It As It Comes?). אבל שוב חרגתי ממכסת הערות הסוגריים, והלא הממסד האוניברסיטאי דוחה מעליו הערות אלה מכל וכל. ומדוע בעצם? אני מוצאת כי סימן הסוגריים מועיל ביותר בהכלת התהיות הטיפשיות שממלאות את ראשי תוך כדי אכילת עוגיות (למשל: כמה עצוב זה שקופסת פלסטיק היא המשדלת אותי לחבוק את החיים. אכן, עצובים ונהדרים הם החיים).

תגובה 1:

האדם הח(כ)וש(ת)ב אמר/ה...

העבה עם המשקפיים נוגעת ללבי. אקשיב לשיר או שניים.