יום רביעי, 19 בינואר 2011

קושי מסוים

כן, קיים קושי מסוים, שמחולק לתת-קשיים, שמחולקים לתת-תת קשיים וכן הלאה. ויש אנשים שמייעצים להכניס את כל אלה לרשימה, שכביכול אמורה להקל על ההתמודדות. אאמץ, אם כן, גם אני את השיטה ואומר שקושי אחד נובע מהמחשבה שיש משהו בלימודי הספרות שהורג לי את הספרות. זוהי מחשבה דרמטית. כנראה שזוהי גם מחשבה ספרותית. לכן, לעת עתה אני דוחה אותה מעליי ועוברת ישר לקושי המוזיקלי (תוך שאני משאירה לקורא הנבון את האופציה למלא בין שני סעיפים אלה קשיים אחרים).
הקושי המוזיקלי נובע מהחשש שמא הפכתי לאותם אנשים שמורידים מוזיקה בסיטונאות. מורידים בלי הבחנה, שומעים (פעם אחת, לכל היותר) ומהר מאוד גם שוכחים. כך קרה השבוע שקראתי המלצה על הלהקה Lower Dens, נכנסתי לדף המייספייס שלהם כדי לבחון האם המוזיקה לטעמי, הבנתי שהיא לטעמי, ולאחר רגע הבנתי שהיא גם מוכרת לי. בדקתי בספריית המוזיקה שלי ואכן האלבום Twin-Hand Movement כבר היה שם, ולא רק זה אלא שאף טרחתי לדרג את אחד השירים. אבוי לאוזניים השומעות.
אני לא יודעת בעצם מדוע עברתי ברפרוף על Lower Dens. יכול להיות שהם פשוט לא התאימו לי באותו הרגע. כנראה בגלל שיש משהו עייף במוזיקה שלהם. בעצם לא עייף אלא מזדחל. לא, גם לא מזדחל. למעשה יש כאן תנועה וכלל לא עייפות, אלא שזו תנועה כמעט בלתי מורגשת, תנועה תת-קרקעית שלוקח כמה האזנות על-מנת להבחין בה. כעת משהבחנתי, אני בוחרת לשתף גם אתכם בגילוי הזה.

לדף המייספייס

להורדת האלבום Twin-Hand Movement

אני מודעת לכך שקיים סיכוי שבעוד כמה שנים אסתכל לאחור על תקופה זו, במעין התרפקות רומנטית של אדם שבע רצון שמגחך לעצמו כשהוא נזכר באותם קשיים טריוויאליים שעמדו בפניו בהיותו סטודנט צעיר. כן, קיים סיכוי כזה. לכן אני בוחרת לסיים את דבריי בקריצה שאותה הקורא יכול לפרש בשתי דרכים: כעווית לא רצונית או כעדות לכך שקיים פה גם מימד של הומור עצמי.
*קריצה לקורא*

3 תגובות:

Yftach אמר/ה...

יפה.
לרוץ לתוך ענן של מוזיקה ולקוות שיידבק משהו...
לפעמים נדבק...

אורן אמר/ה...

עווית זה הכי ספרותי

יעל אמר/ה...

תכלס