יום שישי, 31 בדצמבר 2010

זה אינו פוסט סיכום שנה

אני מתקשה להבין את הרעיון של "סיכומי שנה" בבלוגי המוזיקה. הבקשה לצמצם את אהבתי למוזיקה לכדי רשימה אחת, משונה בעיניי, שכן דירוג משמעו לקבע משהו סטטי, ואילו אהבתי למוזיקה דינאמית ומשתנה כל הזמן. בכל זאת, סמליות האירוע מחייבת ציון כלשהו, שהרי לא בכל יום עשר מתחלף לאחת-עשרה. לכן, כממונה הרשמית על הבלוג המפואר הזה, אני מקישה בכוסית היין שלי ומזמינה את המסובים להרים את כוסית היין המטאפורית שלהם ביחד איתי (אופי הרמת הכוסית יהיה פומפוזי, כיאה למעמד).

מבחינה מוזיקלית 2010 הייתה עבורי שנה של גילוי. גיליתי את מוזיקת ה-Garage וה-Chillwave וגיליתי מחדש את מוזיקת הפסיכדליה. בגדול, אפשר לומר שהגילוי המוזיקלי המשמעותי ביותר עבורי השנה היה זה של מוזיקת ה- Lo-fi.
הייתה תקופה בקיץ האחרון שבה בכל לילה נדחפתי מחדש להאזין לרקוויאם של מוצרט, יצירה שאף שאין בכוחי לנתח אותה, אני נמשכת אליה מכח הרגש ומתוך כך שאני מזהה בה שלמות מוזיקלית שגורמת לי עילוי. בתקופה אחרת בחיי, המחשבה אודות השלמות הזו, שאינה ברת השגה עבורי ולנצח גדולה ממני, הייתה כמעט מביאה אותי לידי שיתוק. מה הטעם לעשות משהו, אם הוא לא בגדר יצירת מופת, הייתי חושבת אז לעצמי. כיום, דעתי מתונה בהרבה. ההיכרות שערכתי עם מוזיקת ה- Lo-fi, כמוה כקבלה שלי בחוסר השלמות. קבלה לא מתוך השלמה סתמית, אלא מתוך אהבה. לא כל אלבום צריך להיות בגדר יצירת מופת בשביל להביאני לידי ריגוש. יש מקום גם למוצרט וגם לאמני חדר השינה, גם למוזיקה שהיא מהוקצעת וגם לכזו שהיא לחלוטין לא. באותו אופן יש מקום גם למילים שאינן מצטברות לכדי יצירת מופת ספרותית, כפי שיש גם מקום לבלוג הזה, זניח ככל שיהיה במארג בלוגי המוזיקה.
2010 הייתה עבורי חגיגה של חוסר שלמות. פיו, איזו הקלה.

3 תגובות:

גיאחה אמר/ה...

איזה פוסט יפהפה! מעורר השראה, התרגשות ומחשבה.

זה אולי הסיכום הכי יפה שקראתי השנה.

אורן אמר/ה...

טוב זה באמת סיכום יפה.

מוזר לי ששלמות נתפשת כמילה נרדפת לליטוש אסתטי ולא לליטוש רעיוני, נראה לי שזו איזושהי השפעה חיצונית מתחום הדת והפילוסופיה, לא משהו פנימי לאדם. רוב האלבומים הקרובים למושלמים בעיניי רחוקים מליטוש אסתטי (ולא כסוג של אמירה בזכות עצמה, אלא כפועל יוצא של דברים אחרים).

יעל אמר/ה...

תודה על המחמאות.

בעיניי לפחות אין קשר מחייב בין שלמות לליטוש אסתטי :)