יום שבת, 11 בספטמבר 2010

לא ייאמרו כאן דברי הספד לקיץ

הרגשה משונה עוברת בי, זוהי הרגשה של תחילת הסתיו. ויש שיאמרו שלא הנחליאלי מבשר על בואו אלא בלוגי המוזיקה (חה, חה, חה). אני מעיזה להכריז על בואו של הסתיו למרות שאת סוף השבוע ביליתי בתל-אביב יפו, וגופי נספג כולו באותה לחות מלוחה שאין לה התחלה וסוף. בכל זאת, אין זה מן הנמנע, העונות מתחלפות וכך גם הצלילים המכילים את עולמו של כותב הבלוג הצעיר, הנמלא כולו כיסופים אל מחוזות ערפיליים, נטולי לחות (ויש שיאמרו- אירופיים).
כך קרה שמבלי ששמתי לב מוזיקת הפסיכדליה, הגראג' והצ'ילוייב הולכת ומפנה את מקומה אצלי למוזיקה קלאסית ולמוזיקה אלקטרונית (למרות שאין לי דרך מלומדת להסביר זאת, במוחי נקשר קשר ישיר בין שני הסגנונות הללו, ולפעמים אני אפילו חושבת כי לו היו המלחינים הקלאסיים חיים כיום, וודאי היו מעריכים גם מוזיקה אלקטרונית).
אבל אינני ממהרת להספיד את הקיץ. במיוחד לא אחרי שהשבוע נמצא בחדרי אוצר בדמות קלטת, שעליה הוקלטו היצירות שהלחנתי על הפסנתר בתקופת היסודי, ולהם שמות נהדרים בסגנון "כמה טוב שבא הקיץ" ו-"איזה יום יפה היום". פעם כנראה הייתה בי מידה של אופטימיות, וגם אהבה לקיץ. "נו מילא" נאנח כותב הבלוג הצעיר, המלא כיסופים תמיד.

שני סינגלים ("7) יכולים בכל זאת לתמצת משהו מהקיץ הזה.
הראשון יצא לפני מספר חודשים, לכן מביני הדבר מביניכם וודאי כבר שמו ידיהם עליו. מדובר בצמד בחורים מקולוראדו בשם אנדי וקרייג, אשר מרכיבים את Gauntlet Hair (שם מזוויע ללהקה), ועושים, איך לא – צ'ילווייב. יש לי הרגשה שהשיר הזה היה פסקול הקיץ של הרבה מאוד אנשים:
(לידיעת הקוראים – הקליפ בנוי מהסרט Everybody's Baby שיצא ב-1989 ובו משחק וויל אולדהאם הצעיר).
...את הסינגל השני הורדתי אתמול ולכן עצם ההשמעה שלו כרוכה עדיין במידה מסוימת של התרגשות. Young Hunting הם חמישייה מלוס אנג'לס (אם כי, באין פרטים נוספים, קשה לי להתחייב בוודאות מוחלטת גם על זה). הם עובדים כרגע על אלבום מלא, אבל עד שזה ייצא אני נהנית להקשיב לשיר "Sonata" פעם אחר פעם.
<a href="http://younghunting.bandcamp.com/track/sonata">sonata by Young Hunting</a>

אין תגובות: