יום שישי, 3 בספטמבר 2010

העתיד

בפעם הראשונה שבה צפיתי בסרט "בלייד ראנר" הוקסמתי מתחושת העתידנות המלוכלכת שבו. "העתיד", כפי שהוא מוצג בסרט, הוא סביבה עירונית גדולה ומעופשת. אין בו שום דבר נוצץ רק תחושה איומה של ניכור, ומעלייך מרצדים שלטי חוצות ענקיים, בהם בחורה אסיאתית מוכרת לך משהו בשפה שהיא גיבוב של הרבה שפות קיימות.
כשאני מקשיבה לאלבום האחרון של Flying Lotus אני מרגישה כאילו אני צועדת אל תוך העתיד הלא נוצץ הזה. כמו השפה המגובבת בסרט של רידלי סקוט, כך גם האלבום Cosmogramma הוא גיבוב של מוזיקה אלקטרונית (האם זה מה שנקרא Glitch?), היפ-הופ וג'אז, בשילוב משונה (כלומר "eerie") של מזרח ומערב. באחד השירים, לקראת אמצע האלבום, מגיח פתאום מתוך העתיד המפויח הזה קולו הצלול של תום יורק, אבל זהו רק אחד מיני שיאים רבים באלבום. אלא שלא כמו אלבומים אחרים, קשה לדלג כאן משיא אחד למשנהו ורצוי להקשיב ל- Cosmogramma בפעם אחת. בדרך זו, עד שתגיעו לסוף האלבום יירקם לנגד עיניכם "העתיד", כפי שמפרש אותו Flying Lotus, אולי גם כפי שפירש אותו רידלי סקוט.

אחרי שכתבתי את כל זה מיהרתי לבדוק אם הקשר בין האלבום לסרט לא קיים רק בראש שלי, ומסתבר ש- FlyLo אכן הושפע מאוד מבלייד ראנר, מה שכמובן גורם לי להרגיש מאוד חכמה ומגניבה עם עצמי, ואף גורם לי לפצוח בריקוד שמח קטן.

לדף המייספייס

2 comments:

מאיץ' שלו אמר/ה...

מאיץ' חכם

יעל אמר/ה...

חכם גדול.