יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

בידוד אסתטי

לפעמים כשאני שוקעת בעצבות תוך הרהור במצבה העגום של העיר האהובה והשנואה הזאת שלי, ירושלים, אני מנסה לראות את הדברים מבעד לעיני הסופר/המחזאי הקומי-טראגי. אני חושבת לעצמי: "בעיר המחוז N היו מספרות ובתי לוויות כה רבים, שנדמָה כי תושבי העיר נולדו אך ורק כדי להתגלח, להסתפר, להזליף על ראשיהם מי קולון ומיד למות" (שנים-עשר כסאות / איליה אילף וייבגני פטרוב). וכך גם ברחוב שלי, הרחוב N, המספרות כה רבות שנדמה כי נשות הקבלנים נולדו אך ורק כדי לצבוע את שערן בבלונד, למשוח את ציפורניהן בלק אדום ומיד למות.

אבל לפעמים אינני מצליחה לראות את הקומי.
שלשום פיקסי, הכלבה הזקנה והמסכנה שלי, עברה אירוע מוחי, ומאחר והווטרינר שלנו שוהה כרגע בחו"ל נאלצנו לקחת אותה לווטרינרית המחליפה, וזו מסתבר מאמינה בשיטות טיפול אלטרנטיביות. לכאורה זהו מצב קומי-טראגי – להיכנס למרפאה מיד אחרי שהווטרינרית טיפלה בדיקור סיני בארנב שחור ומבוהל, לקבל המלצה על טיפול רייקי לכלבים ולשלם עבור מרשם לטיפות שקר-כלשהו. אבל כשאתה נמצא בלב הסיטואציה, כלבתך הזקנה אינה מצליחה לעמוד על הרגליים ועיניה מרצדות אנה ואנה, אינך מוצא בסיטואציה שום דבר קומי ואתה חש עצבות גדולה וחוסר אונים.
בינתיים מצבה של פיקסי הולך ומשתפר (שיווי המשקל חוזר ומבטה הרבה יותר יציב), אבל זה לא בזכות הרייקי.

בינתיים אני משתמשת במוזיקה כאמצעי בידוד (לפחות עד שהקומי יתאזן בחזרה עם הטראגי). זו אינה מוזיקה יפה במיוחד, מתוחכמת במיוחד או מרגשת במיוחד אבל זו המוזיקה "הנכונה" והאסתטית כרגע – שם הלהקה יהיה אפל-זוהר, ייעשה שימוש רב בצורה משולש ועל עטיפות האלבומים יתנוססו תמונות סמי-ווינטג'יות של בחורות ערומות. במילים אחרות, Chillwave. בימים האחרונים אני מקשיבה הרבה ל- Glitter Bones, להקה שאינה מעוררת בי יותר מדי רגש אבל, או אולי בעצם בדיוק משום כך, משמשת בידוד אסתטי מצוין.

2 comments:

אבנר אמר/ה...

את כותבת כה יפה
העיר מאוסה מאוסה ויפה בעיני העולים לרגל. כמה טרגי בעיניי היושבים בה וקומי לוויטס
http://www.youtube.com/watch?v=1wfamPW3Eaw&p=F2E312EEE60C5F4D&playnext=1&index=16

יעל אמר/ה...

כן, היא טראגית, אבל היא בכל-זאת העיר שלנו ואיננו יכולים להימלט ממנה. וגם כנראה שאנחנו לא רוצים. זהו קשר מורכב :)