יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

נבואת זעם

לקח לי כמה השמעות עד שהבנתי שאני בעצם אוהבת את האלבום החדש של Autolux. אולי זה בגלל שהאלבום הראשון שלהם (שיצא לפני שש שנים ארוכות) היה כל-כך טוב, כך שהיכן שהוא כבר התבשלה בי הציפייה להתאכזב מהבא אחריו. מאותם משפטים אוטומטיים שנפלטים מפיך בהיסח הדעת מעל לכוס הבירה: "אוי, החדש של Autolux נורא מאכזב". והלאה, הלאה, הלאה אל ההרכב הקיקיוני הבא. עליכם לדעת ילדים, רשת האינטרנט על אף מופלאותה, היא מקום אכזרי ללהקות מתחילות. את האלבום הראשון תקבל היא בזרועות פתוחות ואוהדות, תוך פיטום הקורבן בדברי שבח. מסונוור מדברי ההלל ייצא הקורבן אל מסע, אותו יכנה "מסע התבגרות", כשבסופו נח אלבום שני. או אז תונחת המהלומה. העקיצות (שלמעשה חודדו בהסתר כבר באלבום הראשון), יישלחו כחיצים מכל בלוג ובלוג, במתקפה ברוטאלית שאינה יודעת שובע. כשתגיע ההשתלהבות לשיאה יושלם המעשה, הלהקה המבטיחה (בה' הידיעה) תישחט, ובמעמד הטקסי הנאות יוגש הקורבן למזבח הלהקות המפואר מכל, הוא Pitchfork. אבל מה לנו ולנבואת זעם נלעגת זו? נאזין אם כן לאלבום החדש של Autolux.

אין תגובות: