יום שלישי, 20 ביולי 2010

אמריקאים בריטים

בשבועיים האחרונים, אולי בהשפעת התוכניות על שנות ה-60 בערוץ שמונה, אני מקשיבה הרבה לאלבום הבכורה של Secret Colours. ממשיכים את מוטיב הפסיכדליה בקיץ הזה, הם מזכירים לי גרסא יותר בריטית (למרות שמוצאם בכלל משיקאגו) של Tame Impala. לפעמים אני תוהה אם קיימת עדיין חשיבות בציון העובדה שלהקה היא אמריקאית, בריטית או אוסטרלית, אם ממילא כל הצלילים התערבבו כבר לחלוטין ועכשיו יש לנו אמריקאים שעושים shoegaze ופסיכדליה (או לצורך העניין, אמריקאים שכותבים את המילה "colors" עם u). בא לי להגיד משהו מובן מאליו על עידן האינטרנט וכמה שהגבולות הפיזיים היטשטשו, אבל אני אחסוך את זה מכם. במקום זה, עדיף שפשוט תקשיבו ל- Secret Colours.

אין תגובות: