יום חמישי, 8 ביולי 2010

480

כבר שכחתי חדוות נסיעת אוטובוסים בינעירוניים לילית, מהי. קרירות המזגן העוטפת אותך, התאורה העמומה שאין בכוחה להאיר על עמודי ספרך (לשווא אתה מנסה להאיר אותם בעזרת הפלאפון), והעייפות הנעימה הזו הפושה בכל. עייפות של אחרי הרפתקה בעיר הגדולה TLV (עיר האפשרויות הבלתי נדלות!), כאילו חזרו כל יושבי האוטובוס מטיול שנתי וכיסיהם מלאים בחול. לו יכולתי, הייתי מעודדת את חבריי לאוטובוס לפצוח איתי בשירה בציבור. "Grab your calculator, you'll be needing that sooner or later" היינו שרים אז בקול! לעת עתה, באין משתפי פעולה, אזמר את שיריה של Micachu, אמנית הפופ-האקספרימנטאלי הבריטית, בכוחות עצמי.

ל- Micachu, היא מיקה לוי, הגעתי באיחור של שנה, דרך רשימה של "אמנים ממליצים על אמנים" שפורסמה אי אז בדצמבר 2009, ב- Pitchfork. מובן מאליו שבתור "מעריצה מושבעת" של Grizzly Bear נמשכתי להמלצותיו של אד דרוסטה. שימח אותי לראות שגם הוא, כמותי, האזין בשנה האחרונה ל- Washed Out ול- Neon Indian, כאילו שאהבת אותה המוזיקה קושרת איכשהו גם בינינו. זוהי מחשבה דבילית שבאותה מידה יכלה גם להתעורר בלבה של גרופית בת 16, ומה כל זה אומר עליי? (אני רוצה להאמין שזה אומר שיש לי נפש צעירה ורומנטית).
אינני יודעת בעצם מדוע אני מאריכה כל-כך במילים (כנראה זו חדוות הנסיעה הלילית). הייתי יכולה גם להגיד ישר ולעניין שהודות ל- Grizzly Bear הגעתי למיקה, ושהודות למיקה העברתי בנעימים נסיעה מתל-אביב לירושלים. והייתי יכולה גם לא להגיד כלום, ולתת ל- Grizzly Bear ול- Micachu לעשות את העבודה:

אין תגובות: