יום שבת, 26 ביוני 2010

זיכרונות

סופי השבוע שלי עמוסים במוזיקה. אני פותחת עשרים חלונות במקביל, בכל אחד בלוג מוזיקה אחר, המפנה לעמוד מייספייס אחר, המפנה לאתר הבית של חברת תקליטים כזו או אחרת. וכך אני גולשת להנאתי בין עמוד לעמוד וצוברת לי ערימה נאה של אלבומים שינוגנו בשבוע לאחר מכן. בתחילת השבוע, כשבחרתי באופן אקראי להקשיב ל- I Was A King, הידע המוקדם היחיד שהיה לי הוא שמדובר בלהקה נורבגית, מה שכמובן באופן אסוציאטיבי גרם לי לחשוב על מוזיקה של להקה אחרת, כי עולם האסוציאציות שלי דל כשזה מגיע למוזיקה נורבגית. לא היו צריכים לעבור יותר מדי שירים כדי שאבין שמדובר כאן בסיפור אחר. ואולי צירוף המילים הנדוש "סיפור אחר" אינו מתאים כאן, ועליי לומר "זיכרון אחר", שכן המוזיקה הזו נקשרת בתודעתי עם תקופת ילדותי, אם לאותן נסיעות ארוכות בשבילי העפר באפריקה, או אולי לדירה הראשונה בקטמון הישנה. ואולי החפצים שמסביבי דלים מלהכיל כל-כך הרבה זיכרונות ועכשיו אני מתחילה להטעין אותם גם בצלילים מסוימים. האם תמיד הייתי כזו סנטימנטאלית? קשה להסביר את כל זה לגורם חיצוני, שיקשיב ל- I Was A King וכל שישמע היא מוזיקה שהכי רחוק תיקח אותו לשנות ה-90. איך אסביר אם כן, שעד שהגעתי לאמצע האלבום, לשיר Hard Luck Bad News, לבי נמלא בחמיצות המתקתקה הכרוכה באותם זיכרונות ילדות רחוקים, ובעיניי נצצו דמעות?

אין תגובות: