יום רביעי, 30 ביוני 2010

בוקר

בחוץ כבר מצייצות הציפורים. בקולן מסתמנת לי בהילות בוקר, לקום, להספיק, לעשות, וכל זה תמיד מקשה עליי לשקוע בשינה. לכן, במקום לנסות להירדם אגלוש לי בטבעיות לתוך הכסא הניצב אל מול המחשב ואשמיע בפעם המי-יודע-כמה היום את הדיסק החדש (שרשמית יצא אתמול, אבל הודלף הרבה לפני) של Forest City Lovers. משעשעת אותי המגמה הנוכחית של שמות להקות השאובים מהטבע. כאילו היכן שהוא קיים ספר הממליץ על שמות אפשריים ללהקות עבור אותם היפסטרים צעירים הזוממים להקים להקה, והאמא מתעקשת להיות מקורית ולקרוא לבן שלה שונית אלמוגים, אבל בקיצור שון. קאט ברנס, האמא של Forest City Lovers, מצאה שם נהדר ללהקה שלה, בגלל שהוא מאוד קולע למגמה הנוכחית הזו של "חיות אורבניות". בתחילה ביטלתי את האלבום החדש כסתם עוד אלבום של סתם עוד להקה של סתם עוד חיות אורבניות, אבל אני חייבת להודות שבכל זאת, יש בו משהו. מוזיקה נעימה שמתאימה לי בדיוק עכשיו, לשעות הבוקר המוקדמות כשבראשי הולמים ציוצי הציפורים, ובלבי זיכרון מיער קנדי רחוק, שטוף בצבעי צהוב ואדום.

אין תגובות: