יום שבת, 19 ביוני 2010

אושר

כן, קיים גם מושג כזה בחייו של מבקר המוזיקה הצעיר, העוטה על פניו ארשת האומרת כולה תוגה ומסתורין, בעודו מלקט בכפית את עלי הנענע שנעים בכוס התה שלו בתנועת ריחוף, כמו המחשבות הצפות בראשו (על הדימוי חשב בעצמו). הוא יושב בבית הקפה השכונתי (הממוקם שמא בנחלאות, בלב השוק ההומה-אדם, או אולי באיזו פינה דחוקה במרכז העיר?), אבל אל נא תטעו ותחשבו אותו לאדם חברותי שכן הוא נתון למחשבותיו בלבד. נכון לעכשיו הוא הוגה באותה בחורה מלזית מהפוסט הקודם, שצליליה ממלאים את לבו הכבד ממילא באיזושהי עצבות מתקתקה. אבל האם כל זה אומר שאינו יודע לעולם גם אושר? וודאי שיודע! השבוע למשל, צפה בילדים המשליכים ממרפסת ביתם אווירוני נייר, והמראה כמעט נראה לו פסטורלי.
אבל למה בעצם הדברים נאמרים בגוף שלישי זכר? וכי לא ברור שמדובר בי ורק בי? (אחח, כמה נוגים הם חיי!).

לעניינינו – ראשית, התנצלותי הכנה לאותם אנשים, נוסעים אלמונים בתחבורה הציבורית, שפגשו בחיוכי האווילי ולא ידעו להבין פשרו, מהו. אענה ללא עיכוב כי פשרו הוא כמובן מוזיקלי. הסיבה הראשונה לאושרי המזדמן היא אלבום הביכורים המדובר של Tame Impala. מה אומר, הפסיכדליה האוסטרלית הזו עושה ללבי (אחח, אותו לב רווי נוגות) פלאים, ובמיוחד השיר הזה, שאת מילותיו אני מזמרת לעצמי (וגם קצת לא לעצמי) כל השבוע האחרון:

לדף המייספייס

להורדת האלבום InnerSpeaker

ולמקרה שלרגע נמלאתם דאגה, את יתר הסיבות המוזיקליות לאושרי המזדמן אמנה בימים הקרובים.

אין תגובות: