יום שישי, 11 ביוני 2010

קיץ

האם תהיה זו קלישאה מצידי לפתוח באמירה על כמה אני שונאת את הקיץ? או, אולי יותר מדויק יהיה לומר כי אני שונאת את הקיץ הישראלי. או אולי, הקיץ הירושלמי. שהרי ממילא מרכז העיר, על הריסותיו ואוכלוסייתו החלכאית, מזכיר לי סחבה ישנה ומעופשת. ואף על פי כן נדמה לי כאילו בקיץ, גם מעט החיוניות שאולי הייתה באותה סחבה כמו ונסחטה ממנה, והיא מונחת יבשה וקשה על אדן החלון. אבל כל זה לא יותר מקלישאה, שלא לומר קלישאה פיוטית (שזה הסוג הגרוע מכל).
ובכל אופן, החדשות הטובות הן שאני מוכנה לשקול מחדש את עמדתי בדבר הקיץ. אין לנקוף זאת לזכותן של מסיבות הרחוב, כי אם לגל להקות ה- Lo-fi שמציף את חדרי ומשדל אותי לרכב עליו על אף שאינני יודעת לגלוש. ומי אם לא Eternal Summers, כשמם כן הם, יהיו אלה שיקלעו למהות ההגדרה המחודשת הזו למושג "קיץ". חברים טובים של Reading Rainbow (עוד להקה שאיימה להציף את חדרי), ה-EP הראשון שלהם כולו אומר שמש וים, מושגים כמעט זרים לירושלמית לבנבנה כמוני.


וכיאה לירושלמים, קבלו שניים במחיר אחד:

המייספייס של Eternal Summers

אין תגובות: